אוספים
הודעות לעיתונות ינואר - יוני 2013

הודעות לעיתונות ינואר - יוני 2013

הדפסשלח לחבר
 
 
מוזיאון ישראל נוסד ב- 1965 והוא מוסד התרבות הגדול ביותר בישראל ומן המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. באוספיו האנציקלופדיים מגוון עצום של חפצים, מפריטים פרהיסטוריים ועד לעבודות אמנות עכשווית. המוזיאון מחזיק את האוסף המקיף ביותר בעולם של חפצים ארכאולוגיים מתקופת המקרא ומארץ הקודש, ובהם מגילות מדבר יהודה, וכן אוסף גדול וייחודי בעולם של חפצי קודש ותרבות יהודית. 
ב-45 שנותיו העמיד המוזיאון בעזרת תרומות וחוג של פטרונים בני כמה מדינות, אוסף מגוון ובו כחצי מיליון פריטים. 

למידע נוסף – מחלקת העיתונות, טל. 02-6708935 
 
מכלול רוטשילד – כתב יד מפואר מאוספי מוזיאון ישראל זכה להיכנס לאתר "זיכרון עולם" של אונסקו

ברברה סטרייסנד מבקרת במוזיאון ישראל
 
התערוכה המרכזית בקיץ 2013
"צבע פראי: מאטיס, קנדינסקי ומהפכנים אחרים"  
יצירות מופת מאוסף ורנר וגבריאלה מרצבכר, מאוספי האמנות המודרנית הפרטיים החשובים בעולם. חגיגה משכרת של צבעים
 
היה או לא היה?
קיץ משפחתי בהשראת תערוכת אגף הנוער "תעתועים" 
יולי-אוגוסט 2013

יצירות של אמן האשליות מ"ק אשר לצד יצירות מפתיעות אחרות בתערוכה החדשה "תעתועים" 
  
יהודית סספורטס: שבעה חורפים
תערוכת יחיד רחבת היקף לאמנית הישראלית יהודית סספורטס
אוצרת מירה לפידות
 
בעיניים זרות: הגירה,צילום והמאה ה-20
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל
 
מגילת האבן הנודעת בשם "חזון גבריאל" מוצגת בפעם הראשונה בישראל
 1.5.2013 – 2.2.2014

כתב-יד מאויר ונדיר מן המאה ה-15 של משנה תורה לרמב"ם – רכישה משותפת למוזיאון ישראל ולמוזיאון המטרופוליטן לאמנות
 
תערוכת הורדוס תוארך בשלושה חודשים
 
מניפה ונעל: הרקדנית הספרדייה של מירו
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים - הפתיחה ב-26 בפברואר, 2013
 
הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2012-2011
 
הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה
 
מוזיאון ישראל, ירושלים
פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה לשנת 2013
 
הודעות לעיתונות 2012    >>>>> 
הודעות לעיתונות 2011    >>>>>
הודעות לעיתונות 2010    >>>>>

_______________________________________________________________________________
____________________________________________________________________________


 "השעון" חוזר לתקתק....

 "השעון", יצירת-המופת מאת האמן כריסטיאן מרקליי תוצג שוב לקהל במוזיאון ישראל החל ב-23 ביולי 2013 
 
 
ירושלים, 17 ביולי 2013 – מוזיאון ישראל יקרין שוב את עבודת הוידאו הווירטואוזית מאת כריסטיאן מרקליי "השעון". העבודה אשר נרכשה לאחרונה לאוסף המוזיאון עוסקת בזמן ומורכבת מאלפי קטעי סרטים המציגים שעונים ושעוני-יד או בני אדם המכריזים על שעה כלשהי ביום. מרקליי הוציא כל אחד מהם מן ההקשר המקורי שלו וחיברם יחד ליצירה המתפרסת על פני 24 שעות. השעון מסונכרן עם השעון המקומי בכל מקום שהוא מוצג בו.
 
בעתיד הקרוב תוקרן היצירה לכל אורכה במשך 24 שעות רצופות בתאריכים: החל ביום ד', 28.8.13  בשעה 17.00 ועד למחרת ביום ה' בשעה 17.00. וכן החל ביום ג', 24.9.13 בשעה 14.00 ועד יום ד', 25.9.13 בשעה 14.00. הכניסה חינם לכל.
 
"השעון" הוצג בפעם הראשונה בלונדון באוקטובר 2010, ומאז הועלה בניו-יורק, בלוס-אנג'לס, בוונציה ובמוסקבה. להקרנות שנמשכו על-פני יממה השתרכו תורים ארוכים והקהל נשבה בקסם העבודה – רבים מהצופים רותקו אליה לשעות ארוכות רצופות. מרקליי זכה ב"אריה הזהב", הפרס הנחשק בביאנלה בוונציה 2011, שם הוצג "השעון" בתערוכה המרכזית. העבודה הוצגה במוזיאון ישראל בפעם הראשונה ב- 2011. בשנת 2012 נרכשה העבודה על ידי מוזיאון ישראל, מוזיאון פומפידו בפריז וגלריית "טייט" בלונדון והיא מוקרנת לסירוגין בשלושת המוזיאונים.
 
"השעון" של מרקליי מחבר את הזמן האמתי עם הזמן הקולנועי ומציג כל רגע חולף כמקור לאפשרויות של נרטיב מותח, טרגי ורומנטי לסירוגין. על-ידי התאמת זמן הסרט לזמן המקומי "השעון" ממיר את התחושה הרגילה של "זמן קולנועי" בתחושת מתח של זמן אמתי באולם התערוכה.
 
טכניקת ההדבק (קולאז') משמשת את מרקליי מאז סוף שנות ה-70, אז היה תקליטן-יוצר-מוזיקה חלוצי וערבל קולות והקלטות. לימים היה ליוצר רב-תחומי העוסק בפיסול, בצילום, בהדבק ובמיצג. בעבודות הווידאו שלו הוא מצרף לעתים קרובות קטעי סרטים ויוצר הדבקים קוליים וחזותיים. באוסף המוזיאון יש יצירה נוספת של מרקליי, "וירטואוז" (2000), שנרכשה ב-2003.
___________________________________________________________________________



מכלול רוטשילד – כתב יד מפואר מאוספי מוזיאון ישראל זכה להיכנס לאתר "זכרון עולם" של אונסקו


"מכלול רוטשילד", כתב היד העברי המפואר שאין שני לו בעולם, והנכלל באוספי מוזיאון ישראל בירושלים, זכה להיכנס - יחד עם דפי העדות של "יד ושם" -  לרגיסטר של אתר "זכרון עולם" של אונסקו לשנת 2013.. זו הפעם הראשונה שבה זוכים שני מוסדות ישראליים להיכלל באתר החשוב, כך הודיע אונסקו.
 
אוסף "זכרון עולם" של אונסקו נוסד בשנת 1955 והוא כולל כ-300 פריטים ואוספים נבחרים וייחודיים מרחבי העולם. מפעל זה של הארגון מעלה את המודעות הבינלאומית לחשיבות השימור והנגישות לאוספים בעלי חשיבות לעולם כולו.
 
"כבוד גדול הוא לנו שמכלול רוטשילד מאוספי מוזיאון ישראל נכלל באתר "זכרון עולם" של אונסקו," אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "זהו אולי כתב היד המאויר המעולה ביותר מהמאה ה-15 ואחד האוצרות הנדירים באוספינו."
 
"מכלול רוטשילד" נוצר בצפון איטליה בשנים 1480-1460 בקירוב. האוסף הייחודי מכיל שלושים ושבע יחידות טקסט הנוגעות במגוון סוגות ספרותיות: ספרי קודש ותפילה, פירושים ומדרשים, ספרי הלכה, מוסר ופילוסופיה יהודית, חיבורים באסטרונומיה, אגדות היסטוריות ואפילו ספרות יפה. יחד נמנים בו 946 עמודים, כמעט כל אחד מהם מעוטר והוא מכיל את המגוון הגדול ביותר של איורים – מנושאים דתיים ועד חילוניים - שניתן למצוא בכתב-יד אחד.
 
המכלול נוצר באחד מבתי המלאכה הנודעים באיטליה בתקופת הרנסנס והוא מהמפוארים שבכתבי-היד העבריים המאוירים. בשל מגוון טקסטים, האמנות והאיורים שלו, "מכלול רוטשילד" הוא כתב היד העברי היחידי מסוגו בעולם ואף נשתמר בשלמותו ובמצב מצוין במשך מאות שנים. מאז המאה ה-19 היה שייך כתב-היד לספריית משפחת רוטשילד ומכאן שמו. עקבותיו אבדו במלחמת העולם השנייה ומקץ שנים הוא שב ונתגלה כשהוצע למכירה בניו-יורק. הנדבן ג'יימס א' דה-רוטשילד, הבעלים הפרטי האחרון של כתב-היד, אשר הבין את חשיבותו הלאומית והבינלאומית, תרם אותו למוזיאון ישראל בשנות הקמתו הראשונות.
______________________________________________________________________________

 

ברברה סטרייסנד מבקרת במוזיאון ישראל

 18 ביוני 2013
 

ברברה סטרייסנד ביקרה אמש (17.6.13) במוזיאון ישראל, ירושלים. אירחו אותה מנכ"ל המוזיאון מר ג'יימס סניידר (בתמונה) וסמנכ"ל המוזיאון מר צח גרניט.
 
 ברברה גילתה עניין רב בתערוכת הורדוס ולאחר מכן סיירה באגף ליודאיקה ובאגף לאמנות מודרנית. היא התפעלה מהאוניבסרסליות של המוזיאון ובמיוחד התעכבה ליד שדרת בתי הכנסת המוצגת באגף לאמנות יהודית. לאחר שהודתה למארחיה בחום הצטלמה עם מנכל המוזיאון על רקע יצירתו של יצחק דנציגר "נמרוד" בכניסה לאולמות התצוגה של אמנות ישראלית.

_________________________________________________________________________


"צבע פראי: מאטיס, קנדינסקי ומהפכנים אחרים"  

יצירות מופת מאוסף ורנר וגבריאלה מרצבכר, מאוספי האמנות המודרנית הפרטיים החשובים בעולם. חגיגה משכרת של צבעים
5 ביולי עד 2 בנובמבר 2013
 

כשעבדתי מול הנוף היפהפה והמרגש, כל שיכולתי לחשוב עליו היה איך לגרום לצבעים שלי לשיר בלי להתחשב בחוקים ובמגבלות". (מאטיס)

מוזיאון ישראל בירושלים יציג החל  ב-5 ביולי 2013, למשך ארבעה חודשים בלבד, תערוכת יצירות מופת מתוך אוסף ורנר וגבריאלה מרצבכר - מאוספי האמנות המודרנית הפרטיים החשובים בעולם.
 
חמישה עשורים חלפו מאז החלו ורנר וגבריאלה מרצבכר לאסוף את מה שלימים היה לאחד מהאוספים הפרטיים החשובים והשמורים בעולם לאמנות מודרנית.
 
בשנת 1998, לכבוד יובל ה-50 של מדינת ישראל, ולאחר שנים בהם היה סוד שמור - נחשף אוסף מרצבכר, לראשונה בעולם, בתערוכה "שיכרון צבעים" במוזיאון ישראל. התערוכה, באצירתה של סטפני רחום, עוררה הדים בינלאומיים, ובארץ נרשם מספר שיא של רבע מליון מבקרים שפקדו אותה במהלך ארבעה חודשים.
 
בקיץ הקרוב יציג מוזיאון ישראל את "צבע פראי" - תערוכה נוספת מתוך האוסף - הכוללת גם יצירות מופת שמעולם לא הוצגו בארץ. התערוכה החדשה מתמקדת בשני זרמים מרכזיים באמנות – הפוביזם והאקספרסיוניזם, וניתן למצוא בה יצירות של גדולי האמנים המשתייכים לזרמים אלה, ובהם: אנרי מאטיס, ואסילי קנדינסקי, ארנסט לודוויג קירכנר, מקס בקמן, ג'ורג' בראק ואחרים. היא תוצג באולמות האוספים של המוזיאון כמבוא לתערוכת הקבע של אמנות המאה ה-20. התערוכה היא הרחבה של מערכת היחסים ארוכת-השנים בין מוזיאון ישראל ובני הזוג מרצבכר, שראשיתה בכהונתו הממושכת של מר מרצבכר כנשיא המייסד של אגודת ידידי המוזיאון בשוויץ. בשנת 1986 תרמו בני הזוג מרצבכר את הקמתם של אולמות יוליוס והילדה מרצבכר לאמנות ישראלית.
 
"מאז שהוצג לראשונה במוזיאון ישראל בשנת 1998, התקבל אוסף מרצבכר בזרועות פתוחות בכל רחבי העולם הודות לאיכותו יוצאת הדופן ולכך שהוא כולל ציורים אשר מתחקים אחר תולדותיו של הצבע במאה העשרים," אמר מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר ג'יימס ס' סניידר. "היצירות המוצגות במסגרת 'צבע פראי' קשורות אלו לאלו בצבעיהן העזים ובהבעתיות הרגשית הרבה שבהן. הן משקפות את תשוקתם התמידית של ורנר וגבריאל מרצבכר לאסוף יצירות אמנות מפרי עבודתם של חלק מהאמנים פורצי הדרך ביותר של המאה העשרים. אנו מודים מקרב לב למשפחת מרצבכר על כך שאפשרו לנו להציג תערוכה יוצאת מן הכלל זו."
 
בין היצירות המוצגות בתערוכה ניתן למצוא גם יצירות שנרכשו על ידי ורנר מרצבאכר בשנים האחרונות, ובהן: "מלקטי תפוחי-אדמה" (1907-1905) מאת מוריס ולאמנק, "שתי עירומות על ספה כחולה" (1920/1910) ו"נערה עם חתול, פרנזי" (1910) מאת ארנסט לודוויג קירכנר, ו"שני פרשים ואדם שוכב" (1910-1909) מאת וסילי קנדינסקי.
 
"גבריאל ואני אסירי תודה על ההזדמנות לחלוק את האוסף שלנו עם קהל המבקרים במוזיאון ישראל ועל האפשרות להפיץ את השמחה הנובעת מיצירות אלו," אמר ורנר מרצבכר. "כידידיו של מוזיאון ישראל משכבר  הימים, מבחינתנו תערוכה זו היא סוג של שיבה הביתה, חמש-עשרה שנים לאחר שהוצג האוסף שלנו לראשונה לקהל בירושלים, ומחווה המפגינה את תמיכתנו המתמדת במוזיאון שכה יקר לליבנו." 
 
הזרם הפוביסטי והזרם האקספרסיוניסטי
 
בחיפושיהם אחר שפה אמנותית שתיצוק חיים חדשים באפשרויות הביטוי של הציור, המציאו האמנים הפוֹביסטים סגנון חדשני שהתייחד בלוח צבעים עז, נועז ומפתיע. התדהמה שעוררו ציוריהם מלאי האור והצבע, כשהוצגו בפריז ב-1905, הקנתה להם את הכינוי "חיות הפרא" ( les fauves). הם שאפו "להרוס עד היסוד את המוסכמות הישנות כדי ליצור מחדש עולם חי, משוחרר ורב-רגש", ועשו זאת על ידי שימוש בצבעים בוהקים, תפיסה חדשה של אור וצל  ומשיכות מכחול ישירות ומלאות הבעה. סגנונם צמח בצרפת, ביצירותיו של מאטיס, אך עד מהרה קנה אחיזה גם ביצירותיהם של אנדרה דרן, מוריס דה-ולאמנק, וז'ורז' בּראק אשר פיתחו ביניהם יחסי קרבה ועבודה הדוקים. יחדיו הם שחררו את הצבע מתפקידו כמחקה המציאות; הם ראו בצבע כלי לביטוי רגשות ותחושות וייצוג של האור, וליתר דיוק: "האור היחיד שקיים באמת, זה שבמוחו של האמן".
 
האקספּרסיוֹניזם בא לעולם בגרמניה בשנת 1905 כזרם אמנותי ששיקף את תחושות החרדה והניכור שקדמו למלחמת העולם הראשונה ורווחו במהלכה. אמני הזרם הזה ביקשו לבטא רגשות אנושיים מועצמים ולא לתאר את המציאות החיצונית. כוח ההבעה העצום של עבודתם תרם לתפיסת האמן כישות פראית וכנביא זעם התוקף את הערכים המקובלים ואת המוסכמות החברתיות. כדי לבטא את המתח והכאב שבנפש האדם, עשו האקספרסיוֹניסטים שימוש בצורות זוויתיות ומעוותות ובצבעים עזים בעלי משמעות סמלית. בהשראת מורשתו האמנותית-הרוחנית של ון-גוך הם השתמשו בצבעים לא-מעורבבים, ישירות מהשפופרת, ובמשיכות מכחול נמרצות  
 
כל היצירות המוצגות בתערוכה חוגגות את יצר החיים הבסיסי ומביעות בסגנונן ובנושאיהן שחרור ממוסכמות חברתיות ואמנותיות ותשוקה לבטא את ראיית העולם הסובייקטיווית של יוצריהן. אף שיוצרים אלה נבדלים במוצאם, במזגם ובצורת מחשבתם, קשרים רבים מחברים ביניהם כיחידים וכקבוצות. יצירותיהם מתאפיינות בתחושת להט, בצבעים עזים ומנוגדים, בעבודת מכחול עתירת הבעה וצבע, באנרגיה חיונית ובראייה אמנותית שפותחת פתח למרחב רוחני וקוראת לשינוי חברתי.
 
בניגוד גמור לאופטימיות ולחדוות החיים הנושבות מן הציורים הצבעוניים האלה, חייהם של רבים מיוצריהם התמוטטו תחת השלטון הנאצי. הם נרדפו, נאסר עליהם ליצור ורבים מהם נאלצו להימלט למקומות מסתור או לגלות. 
 
יצירות-מופת של יוצרים אלה נחשבו בעיני הנאצים ל"אמנות מנוונת". הן נאסרו לתצוגה, הוחרמו וחלקן אף הושמדו. הכללתן באחד מאוספי האמנות המודרנית החשובים בעולם היא בגדר ניצחון אישי של ורנר מרצבאכר וניצחון כללי של הרוח האנושית ושל האמנות.
 
אוסף מרצבכר
 
ורנר מרצבאכר נולד ב-1928 בדרום גרמניה ולאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 נשלח על ידי הוריו בטרנספורט הילדים לשווייץ. לרוע המזל, הוריו לא הצליחו להימלט והם נספו במיידנק.
 
ב-1949 היגר לארצות-הברית שם נישא לגבריאלה מאייר בת למשפחה שהאמנויות מילאו בה תפקיד חשוב וברשותם היה אוסף צנוע של ציורים מודרניים שהפך לסמל ולמופת בעיני ורנר וגבריאלה ונר לרגליהם בהקמת האוסף שלהם.
 
 ב-1953 הצטרף ורנר לשוק הפרוות בניו-יורק כשותף בחברה "מאייר, הופמן ומקס פיק". כעבור 11 שנים כשחזר עם רעייתו ושלושת ילדיו לשווייץ- הפך לבעלים של התאגיד הבין-לאומי למסחר בפרוות "מאייר ושות".
 
במהלך השנים החלו בני הזוג לפתח ולעצב טעם אמנותי משובח לאמנות מודרנית שהוגדר בעצם על ידי שתי יצירות מופת ראשונות שרכשו: "עצים פורחים" מאת קרל שמידט-רוטלוף ו"תפנים בקוליאור (ה'סייסטה')" מאת מאטיס. הם החלו לרכוש יצירות פוביסטיות ואקספרסיוניסטיות נוספות, וציורים המשתייכים לזרמי אמנות קרובים להן.
 
כיום האוסף כולל כ-150 ציורים ופסלים, החל מהתקופה האימפרסיוניסטית ואילך, וניתן למצוא בו יצירות מופת רבות של פיקאסו, מאטיס, קנדינסקי, קוקושקה, בראק, בקמן, פרנץ מארק, פול קליי ורבים אחרים. 
 
רוב היצירות שבאוסף נקנו במכירות פומביות, אם כי כמה מן החשובות שבהן נרכשו מגלריות לאמנות ולעתים אף ממשפחת האמן. אמות המידה לרכישה התבססו תמיד על איכות מעולה וכוחה של העבודה לגעת בהם ו"לדבר" אליהם. כדבריו של ורנר מרצבכר: "האוספים הטובים ביותר נוצרים מתוכך".
 
התערוכה "צבע פראי"- מדגימה את פרי עמלם באיסוף יצירות אמנות המשקפות שניים  מזרמי האמנות המרכזיים במאה ה-20. התערוכה מציגה מגוון רחב של נושאים: נופי טבע, עיר וכפר, טבע דומם ויצירות פיגורטיוויות ומופשטות, וכל היצירות המוצגות בה מתאפיינות בשפע הצבעים, בהבעה העזה ובאנרגיה הדינמית. בכולן בולט טעמו האישי הייחודי של אחד מאספני האמנות החשובים בעולם.
 
אוצרת התערוכה ד"ר עדינה קמיאן-קשדן.
_______________________________________________________________________________


היה או לא היה?

 קיץ משפחתי בהשראת תערוכת אגף הנוער "תעתועים" 
יולי-אוגוסט 2013

האם אתם מאמינים תמיד למה שאתם רואים?
 
פעילויות הקיץ באגף הנוער של מוזיאון ישראל כוללות חצר פעילה וחווייתית שהיא המשך ישיר לתערוכת "תעתועים". בחצר ניתן לחוות תעתועים אינטראקטיביים ולהשתתף בסדנאות אמנות ותעתוע.    
לצד החצר הפעילה יתקיימו גם פעילויות מיוחדות בסדנת המיחזור, סטודיו תעתועים בקולנוע, סיור מודרך ומתעתע בגלריות המוזיאון ושעת סיפור יומית לקטנטנים. 
שני אירועי ענק לכל המשפחה יתקיימו בפתיחת עונת הקיץ ובנעילתה:
 
 * אירוע הפתיחה "פסטיבל תעתועים" יתקיים -30 ביולי בין השעות 17:00-21:00 ויכלול יריד דוכני תעתועים ואשליות ויזואליות ושורת מופעי תעתועים בתחומים שונים: בקולנוע, בצילום, בתנועה, במוזיקה ובטבע.  המופעים בהשתתפות הקהל ובהשראת תערוכת אגף הנוער "תעתועים". בפסטיבל יתארח מוזיאון המדע בדוכני אשליות 
  * אירוע סיום הקיץ "העפיפוניאדה ה-28" יתקיים ב-20 באוגוסט בין השעות 10:00-21:00 ויכלול מרבד עפיפוני פרחים אשר ירחף באוויר. בנוסף: סדנאות לבניית עפיפונים, תהלוכה של בוני העפיפונים,, הפרחת עפיפוני ענק בגן האמנות, הרצאה מפי משפחת עפיפונאים והפעלות שונות - כל זאת בהשראת התערוכה "צבע פראי" המוצגת במוזיאון.
 
____________________________________________________________________________


יצירות של אמן האשליות מ"ק אשר לצד יצירות מפתיעות אחרות בתערוכה החדשה "תעתועים" 

 
אשליות מפתיעות, הטעיה של החושים ותעתועי ראייה יככבו בתערוכה החדשה "תעתועים", התערוכה השנתית הגדולה אשר תיפתח באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל, ירושלים, ביום חמישי, 30 במאי 2013.
 לצד יצירותיו של אמן האשליות הנודע מ"ק אשר, יוצגו כ-50 יצירות נוספות של אמנים שונים מהארץ ומהעולם העוסקות  בנושא האשליה והתעתוע. בין היצירות עבודותיהם של אורי גרשט, טליה קינן, מירי סגל, גיל שחר, גל וינשטיין, בוקי שוורץ בעבודה שאותה ישחזר איל רפפורט, עבודת וידיאו חדשה של עדן אורבך-עפרת שנעשתה במיוחד לתערוכה, סיל פלוייר, טים נובל וסו וובסטר, ג'יג'י סקרייה, מאוריציו קטלן,בריג'יט ריילי, ויקטור וסרלי ואחרים.
 עיצוב החלל בתערוכה יוצא דופן ומותאם לנושאה – עמודים תלויים באוויר ועליהם 30 יצירות מקוריות של אשר, חדר מראות שממנו נכנסים לחללי התערוכה השונים, עבודה של האמנים הבריטים טים נובל וסו ובסטר ובה שאריות עצים היוצרות צל אדם בגודל טבעי על הקיר, ויצירות נוספות הגורמות לצופה להיות בטוח שראה משהוא שלמעשה אינו קיים במציאות.
 התערוכה דנה בשאלה האם מה שאנחנו חושבים שאנו רואים הוא באמת מה שאנו רואים? האם יתכן שהעיניים לא תמיד מספרות לנו את האמת? האם מישהוא שכח להסיר את האבק מהתמונה או שהאמן צייר אותו?כיצד אפשר לעלות ולרדת אותה מדרגה בו-זמנית? אם הכיסא לבן מדוע הוא נראה שחור? מדוע צורות נחות נראות נעות?
 התערוכה "תעתועים" מזמנת למבקר פליאה, הפתעה והיקסמות כשדבר אחד מתגלה כאחר. העבודות מושכות את העין ומאתגרות את המחשבה. האמנים שיצרו תעתועים לא ביקשו לתאר את העולם אלא לומר עליו דבר-מה ולכן ההתבוננות ביצירות בתערוכה מעשירה את ההסתכלות ומציעה נקודות מבט נוספות על המציאות.
 אוצרת התערוכה היא דניאלה שלו מאגף הנוער והחינוך לאמנות. התערוכה תימשך עד פברואר 2014  והיא תלווה בקטלוג עברי-אנגלי.
בקיץ תלווה התערוכה בחצר פעילה בנושא התעתוע
___________________________________________________________________________

 

בעיניים זרות: הגירה,צילום והמאה ה-20

 הפתיחה 28 במאי 2013 

ב-28 במאי תיפתח במוזיאון ישראל התערוכה "בעיניים זרות: הגירה, צילום והמאה ה-20", תערוכה גדולה הבוחנת את עבודותיהם של כמאה דמויות מפתח בצילום מנקודת מבט מיוחדת הבודקת כיצד מעמדם כמהגרים השפיע על ראייתם היצירתית. מעל 220 היצירות, בעיקר מאוסף הצילום המודרני והעכשווי במוזיאון, מתמקדות בעבודות המוקדמות של הצלמים על אדמתם החדשה, בוחנות כיצד הרחיבו עבודות אלה את שיטות העבודה של זמנן ואיך השפיעו על ההיסטוריה של התחום. התערוכה תוצג עד 5 באוקטובר ובה עבודות מאת ביל ברנדט, רוברט פרנק, אנדרה קרטס, מאן ריי, ליזט מודל, טינה מודוטי, לסלו מוהולי-נאג', צלמי אסכולת ניו-יורק ורבים אחרים.
 
ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון ע"ש אן וג'רום פישר, אמר: "התערוכה "בעיניים זרות" מתיישבת עם החתירה של המוזיאון להרחיב את המחקר בתחום הצילום באמצעות בדיקת ההשפעה של המקום על צלמים מהגרים מהמאה ה-20. זו התערוכה הראשונה שבוחנת לעומק את ההשפעה של העתקת מקום על המבטים היצירתיים של הצלמים הללו – כיצד היא פתחה את הדלת לאופקים אמנותיים חדשים והעניקה משמעות חדשה לאוונגרד במאה ה-20, וכיצד כל זה השפיע בסופו של דבר על תולדות הצילום כולו". 
 
צלמים רבים מראשית התקופה המודרנית היו מהגרים, מבחירה או מכורח. שלא כמו הצלמים הנודדים במאה ה-19, שבחרו לבקר במדינות חדשות ובתרבויות אחרות, רוב הגולים האלה מצאו עצמם בסביבות זרות לתקופות ממושכות, לעתים קרובות בלי כל הכנה מוקדמת. רבים מהם אימצו לחיקם את הצילום כדרך לתעד את המציאות החדשה שנקלעו אליה –פסיכולוגית, תרבותית, לשונית וסביבתית. המגע עם המקום ועם האנשים עודד לעתים קרובות ביטוי ותהליך של חקר טריטוריות חדשות.   
 
התערוכה בוחנת מה צילמו הצלמים הללו וכיצד הם ראו, פירשו ותיעדו את היומיומי בסביבתם החדשה באמצעות המסננים הלשוניים, התרבותיים והדתיים שהביאו עמם. בתערוכה דימויים ידועים ומוכרים כגון המשרתות שצילם ביל ברנדט, תצלומי לילה בפריז מאת ז'ורז' ברסאי ודימויים מניו-יורק שנלכדו במצלמתו של אנדרה קרטס לצד תצלומים ידועים-פחות המתארים את הניסיונות הראשונים לתאר את העולם החדש. בין העבודות גם יצירות לא-מוכרות של צלמים חשובים מן המאה ה-20, ובהם הדבקים מאת דורה מאר, נופי פריז מאת ז'רמן קרול ומאן ריי, עבודות סוראליסטיות מוקדמות מאת פיליפ הלסמן ועבודה שנתגלתה זה לא כבר מאת רומן וישניאק. 
 
לרגל התערוכה המוזיאון מתכנן סימפוזיון בינלאומי בימים ג-ד, 26-25 ביוני, בהשתתפות היסטוריונים, הוגי דעות, אנתרופולוגים ואמנים שיתכנסו לדון יחד בנושא "בארץ זרה: הפרשנות הצילומית והאמנותית בסביבות זרות". יו"ר האירוע יהיה האנתרופולוג מצרפת מרק אוז'ה, ובין הדוברים, בויס גרויס, אוניברסיטת ניו-יורק, סווטלנה בוים, אוניברסיטת הרוורד, ברנאר אנרי-לוי מצרפת, מלקולם לה-גריס, איניברסיטת סנטרל סנט מרטינס, בריטניה, שלי רייס מניו-יורק ואחרים. 
 
את התערוכה "בעיניים זרות" אוצר ניסן פרז, אוצר בכיר לצילום ע"ש הוראס וגרייס גולדשמיט במחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין, ומלווה אותה קטלוג ובו 240 עמודים הכולל אינדקס מפורט על כל הצלמים המהגרים המוכרים במאה ה-20.
 
התערוכה תימשך עד ה-5 באוקטובר 2013.

_____________________________________________________________________________



יהודית סספורטס: שבעה חורפים

תערוכת יחיד רחבת היקף לאמנית הישראלית יהודית סספורטס
אוצרת מירה לפידות

הפתיחה 28 במאי 2013

מסתורין רב יופי נגלה  במיצב "שבעה חורפים" מאת האמנית יהודית סספורטס - אמנית בולטת שחיה ופועלת בברלין ובתל-אביב. אחרי למעלה מעשור שבו לא הציגה סספורטס תערוכה במוזיאון בארץ, מוזיאון ישראל גאה לארח תערוכה נרחבת ועוצרת נשימה, הכוללת עבודות חדשות רבות – פיסול גובה, רישומי קיר המכסים קירות שלמים ועבודות וידיאו. פס הקול של הסרטים נכתב בידי אחיה, גמליאל סספורטס, ומוסיף רובד מוסיקלי מהפנט. 

יער, ביצות, מגנטים, פסנתר, תריס, שאריות צמחייה, סירה, לוחות ומקלות נסחפו-נאספו יחד. תנועתם נעצרה וקפאה בחלל המוזיאון.
 
המיצב אוגר בתוכו זמנים שונים: זמן חיים אישי הנפרס מ"עריסה", עריסת הילדות של סספורטס שהיא גם העבודה המוקדמת ביותר שיצרה לפני יותר מעשרים שנה, דרך עבודות משמעותיות מפרקים שונים בביוגרפיה האמנותית שלה, ועד לזמן א-היסטורי המרומז בנופים של עידן קדום, קר ולח שהיא רושמת. המיצב גם מקפל גאוגרפיה מורכבת המשתרעת מסדנת הנגריה של אביה באשדוד, דרך הסטודיו של האמנית, נופי הביצה בצפון מערב גרמניה, ועד לנוף פנימי, מנטלי, הממפה זיכרון ושיכחה. 
 
התנועה במיצב היא כמו שיוט בזרם תודעה – מעבר אסוציאטיבי בין אובייקטים ודימויים. בתוך אלה בולטים העיגול והקו. העיגולים שבים ומשתכפלים כאדוות, גלי הדף, סימוני מטרה, אישונים או חריצים בתקליט ויניל ישן. הקווים האנכיים, כעין נטיפים, מוטלים או נושרים כמחטים, דוקים, קווי סיסמוגרף, צינורות, או סימני קוד (בר קוד, סורק, קו-נקודה בצופן מורס) או קו כביטוי הרישומי הבסיסי ביותר.
 
שיאו של המיצב בעבודת הווידיאו החדשה שיצרה סספורטס שהיא למעשה הדמיה של המיצב כולו. בסרט מופיעים הפסלים והרישומים מרחפים, כנטולי כוח כבידה, קירות נסוגים ומציאות תת-קרקעית – תת-מודע מטפורי וקונקרטי -  עולה וגואה. המערבולת בסרט, כעין חור שחור, מפעילה ומכוננת את המיצב כולו. בסחרורה הסוחף היא מאיימת לשאוב ולהטביע הכל. 
 
יהודית סספורטס (נולדה ב-1969) חיה ועובדת בתל אביב ובברלין.
 
אוצרת התערוכה מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות במוזיאון ישראל, ירושלים.
 
התערוכה תוצג עד  19.10.2013 ותלווה בקטלוג עברי-אנגלי (הקטלוג יצא לאור ויושק ב-28 ביוני)
 

______________________________________________________________________________


מגילת האבן הנודעת בשם "חזון גבריאל" מוצגת בפעם הראשונה בישראל

הצגתה שופכת אור על חיי הרוח בתקופת שלטונו של הורדוס, וכן על מקומו של המלאך גבריאל בשלוש הדתות המונותאיסטיות

 

 

1.5.2013 – 2.2.2014
 

כתובת עברית ייחודית מימי הורדוס, הנחשבת לחפץ הארכאולוגי החשוב ביותר מאז גילוי מגילות ים המלח, תוצג בפעם הראשונה לקהל במרכזה של תערוכה שתיפתח במוזיאון ישראל ב-1 במאי. 
 
כתובת האבן נכתבה בין המאה ה-1 לפני הספירה והמאה ה-1 לספירה, נתגלתה ב-2007 בעבר הירדן המזרחי, והיא שופכת אור על חיי הרוח בימי הבית השני. המגילה תוצג לצד כתבי-יד עתיקים ונדירים – התנ"ך, הברית החדשה והקוראן - כולם עוקבים אחרי התפתחות דמותו של המלאך גבריאל בשנים המוקדמות של היהדות, האסלאם והנצרות. התערוכה תוצג עד פברואר 2014 ויש בה כדי להשלים את התערוכה המקיפה על הורדוס החוקרת את ההיבטים הפוליטיים והחמריים של התקופה.
 
הכתובת "חזון גבריאל" משקפת את האווירה המשיחית, את החרדה לגורל ירושלים וכן את תפקידם החדש של המלאכים כמתווכים, שאפיין את רוח יהדות ימי הבית השני. האבן כתובה בדיו, כשלעצמו ממצא נדיר, והטקסט מורכב מסדרת דיאלוגים ובמרכזם הדובר מכריז שלוש פעמים "אני גבריאל". הוא משוחח עם דמות אנושית – אולי נביא – ומעביר לו את חזונו. פולמוס ניטש בין החוקרים על פענוח 87 השורות, שכן חלקים גדולים מהן נמחקו. ואולם, הכול תמימי דעים שבמרכז האבן דנים באיום על שלומה של ירושלים ובאל שיגן על העיר לזכר דוד עבדו, אולי למען משיח בן דוד. סגנונהּ של הכתובת ספרותי-דתי ולשונהּ קרובה ללשון ספרי הנביאים האחרונים, כגון חגי וזכריה ואת מגילות ים המלח.
 
לצד הכתובת הזאת, היוצאת מגדר הרגיל, מוצגות עבודות המראות את התפתחות דמותו של המלאך גבריאל ביהדות, בנצרות ובאסלאם, ובהן מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך", מהמגילות הראשונות שנתגלו ב-1947; ספר דניאל מכתר דמשק מהמאה ה-13, שנחשף לקהל רק לעתים נדירות; כתב-יד לטיני של הבשורה על-פי לוקאס מתוך ארבעת האוונגליונים שמקורו בצרפת; וקוראן מאירן מהמאה ה-16-15. כמו-כן מוצגים ספרי תפילה ובהם איורים של המלאך גבריאל. 
 
את התערוכה "אני גבריאל: מגילת אבן מתקופת הורדוס" אוצרים מיכל דיייגי-מנדלס , אוצרת ראשית לארכאולוגיה ע"ש תמר וטדי קולק ואדולפו רויטמן, אוצר מגילות ים המלח ע"ש ליזבת וג'ורג' קרופ.
  
____________________________________________________________________________


כתב-יד מאויר ונדיר מן המאה ה-15 של משנה תורה לרמב"ם – רכישה משותפת למוזיאון ישראל ולמוזיאון המטרופוליטן לאמנות

ירושלים וניו-יורק, 29.4.2013

משנה תורה לרמב"ם , צפון איטליה, 1457 - 1465 בקירוב

 
מוזיאון ישראל, ירושלים ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות הכריזו היום על הרכישה המשותפת של כתב-יד עברי מאויר מהמשובחים שנוצרו, עותק נדיר כתוב ביד של משנה תורה לרמב"ם. כתב-היד היה בבעלות יהודית ומיכאל שטיינהרדט, מניו-יורק והוא יוצג לסירוגין  בשני המוזיאונים.
 
משנה תורה נרכש עבור מוזיאון ישראל בסיועם של: תורם עלום-שם; רנה ולסטר קראון, שיקגו; יהודית ומיכאל שטיינהרדט, ניו-יורק; רנה וסוזאן ברגינסקי, ציריך; לין שוסטרמן, טולסה. מימון הרכישה במוזיאון המטרופוליטן יפורסם במועד מאוחר יותר.
 
משנה תורה (נכתב בשנת 1180) הוא חיבורו החשוב של הרמב"ם (רבי משה בן מימון, 1204-1135) – הפוסק, הפילוסוף, והמנהיג היהודי הדגול. החיבור נקרא גם 'הי"ד החזקה',  על שם 14 (י"ד) חלקיו. במשנה תורה קיבץ הרמב"ם את כל ההלכות והוא מהבודדים בספריו שנכתבו עברית. העותק של כתב-היד שנרכש נוצר באיטליה בשנת 1457בקירוב  וכולל את שמונת הספרים החותמים את משנה תורה; הוא מאויר ברוב פאר בצבעים מרהיבים ובעלי זהב. שישה מהספרים נפתחים בלוחית מאוירת ובה שם הספר באותיות זהב גדולות, ובנוסף, 41 לוחיות קטנות מצוירות בפתיחה לפרקים השונים. בשל האיורים המפורטים העשויים בסגנון הרנסנס של צפון איטליה וכתב היד ההדור הוא נחשב אחד מכתבי-היד העבריים המאוירים יקרי הערך והנדירים ששרדו בעולם של כתבי הרמב"ם. לפני הצגתו עבר כתב-היד תהליך של שימור במעבדה לשימור נייר של מוזיאון ישראל, שם היה בהשאלה ארוכת-טווח מאז 2007 והוצג לקהל מאז 2010. 
 
ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל אמר: "משנה-תורה הוא אוצר נדיר הממזג את מורשת הספרות היהודית עם אמנות האיור המעולה מימי הרנסנס האיטלקי. התוספת הזאת מאדירה את אוסף כתבי-היד העבריים המאוירים המוצגים לקהל הרחב בגלריות לאמנות ותרבות יהודית ע"ש מנדל. אנו שמחים לרכוש את הנכס יקר הערך זה עם מוזיאון המטרופוליטן לאמנות לטובת הקהל בירושלים ובניו-יורק ואנו אסירי תודה לתורמים שתמכו ברכישה החשובה הזאת."
 
תומס קמפבל, מנכ"ל מוזיאון מטרופוליטן לאמנות: "אנו שמחים וגאים על שיתוף הפעולה עם מוזיאון ישראל ברכישת כתב-היד הנדיר והחשוב הזה עבור שני המוסדות שלנו. לא בכדי אנו חוגגים את רכישת  העותק הזה של משנה תורה  - הוא מעיד על רגישות אסתטית מן המעלה הראשונה של הקהילה היהודית האיטלקית וכן על העושר של אמנות עיטור הספרים באיטליה במאה ה-15. בשנים האחרונות באמצעות השאלות חשובות מאוד מכמה וכמה מוסדות, זכה מוזיאון המטרופוליטן לאמנות להציג לסירוגין כמה כתבי-יד מאוירים מן המשובחים שיש. משנה תורה, שחשיבותו ההיסטורית והספרותית לא תסולא בפז, והוא גם פנינת איור, יהיה תוספת רבת חשיבות לאוסף האנציקלופדי של המוזיאון, ויעניק לדורות של קהל מבקרים בניו-יורק ובירושלים חוויה מרחיבת דעת".
 
מיכאל שטיינהרדט הוסיף: "אנו שמחים מאוד על כך שכתב-היד הנדיר הזה יופקד בידיהם הנאמנות של מוזיאון ישראל ומוזיאון המטרופולין לאמנות. כתב-היד הזה, מהחשובים בתרבות היהודית, יוסיף ממד חדש לאוספים של שני המוזיאונים, והבעלות המשותפת תבטיח את חשיפתו לקהל רחב ככל האפשר. יהודית ואני גם שמחים מאוד להיות בין התורמים שאפשרו לממש את הרכישה הזאת".    
 
עותק זה של כתב-היד משנה תורה נכרך בשני כרכים. הכרך הראשון כולל ספרים 5-1 והוא נרכש בין השנים 1838–1854 בידי האספן האיטלקי הנודע ג'ובאני פרנצ'סקו דה-רוסי. מאוחר יותר רכש הוותיקן את כל אוסף כתבי-היד של דה-רוסי. הכרך השני, הכולל את הספרים 14-7, ושנקרא גם "משנה תורה פרנקפורט" הגיע לגרמניה; תחילה לאוסף הבנקאי והאספן אברהם מרצבכר ממינכן ולאחר מכן הועבר לספרייה העירונית בעיר פרנקפורט. בשנת 1950 רכשה את כתב-היד משפחה יהודית בעסקת חליפין עם עיריית פרנקפורט. הוא נשמר במשפחה עד 2007, אז נמכר לידידי המוזיאון הוותיקים יהודית ומיכאל שטיינהרדט מניו-יורק, אשר הפקידו אותו במוזיאון לשימור במעבדות ובהשאלה לטווח-ארוך.
 
_________________________________________________________________________


תערוכת הורדוס תוארך בשלושה חודשים

 
לאור העניין הרב שמעוררת התערוכה "הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה" המוצגת במוזיאון ישראל ולאור בקשות רבות מהארץ ומחו"ל, מקבוצות ומבתי הספר, החליטה הנהלת מוזיאון ישראל להאריך את התערוכה בשלושה חודשים נוספים והיא תינעל ב-4 בינואר 2014.
 
התערוכה נפתחה במוזיאון ב-12 בפברואר 2013.  עד היום ביקרו בה 75,000 איש. בחול המועד פסח ביקרו בה כ-3,000 איש ביום. זהו שיא שלא היה כמוהו במוזיאון המעיד על התעניינות חסרת תקדים במלך הורדוס ובתקופתו.
 
אל הנהלת המוזיאון הגיעו פניות רבות מבתי הספר, יסודיים ותיכוניים, המבקשות לבקר בתערוכה גם בשנת הלימודים הבאה  היות ושנת הלימודים הנוכחית מסתיימת בקרוב. הארכת התערוכה תאפשר לתלמידים ביקור במסגרת בית ספרית  ולימוד פרק חשוב בתולדות עם ישראל.
 
לאור הביקוש הרב, מומלץ לבקר בתערוכה בימי החול בשעות הבוקר ולרכוש כרטיסי כניסה למוזיאון באתר ticketing.imj.org.il,  לנוחיות הקהל, הכניסה לתערוכת הורדוס - לפי שעות.
 
תערוכת "הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה" היא  התערוכה הראשונה בעולם המוקדשת למלך הורדוס, מהדמויות רבות הפנים, המרתקות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה היהודית. בתערוכה ממצאים חדשים מארמנותיו של הורדוס, גדול הבנאים שידעה הארץ. שחזורים גדולי מידות מארמנותיו בהרודיון, ביריחו ובאתרים אחרים בארץ מופיעים בה וגולת הכותרת: קברו של הורדוס מההרודיון אשר חשף פרופ' אהוד נצר איש האוניברסיטה העברית בתום 40 שנות חיפוש. הממצאים בתערוכה מאירים באור חדש את ההשפעות הפוליטיות, האדריכליות והאסתטיות שהיו לשלטונו של הורדוס. התערוכה מוקדשת לזכרו של פרופ' נצר אשר נפל אל מותו בשנת 2010 באתר שבו גילה את התגלית המרעישה.
 
 
____________________________________________________________________________


מניפה ונעל: הרקדנית הספרדייה של מירו

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים

הפתיחה 26 בפברואר 2013
 
תנועות הידיים החושניות של רקדנית הפלמנקו, מחוותיה מלאות ההבעה ונקישות עקביה הקצביות היו לז'ואן מירו (1983- 1893) מקור השראה, כאשר יצר יותר משלושים מתווים, רישומים, ציורים והדבּקים בנושא "רקדנית ספרדייה" בשנים 1921 עד 1981. יצירות שנונות, שובבות ולעתים גם תוקפניות אלה צוירו במגוון סגנונות, מראליזם וקוּבּיזם ועד סוּראליזם וציור מופשט. "הרקדניות" תרגמו את הדימוי העממי הדרמטי של הרקדנית הארוטית - על שמלתה התזזיתית והמדורגת, עגיליה המתנדנדים, המסרקות בשערה וה'מנטייָה', הרדיד הארוך המשתלשל מראשה אל כתפיה  - והציגו אותו בשפת צורות מודרניסטית, שהלמה את זהותו האמנותית והלאומית המורכבת של מירו. שתי יצירות מאוסף מוזיאון ישראל: הרישום "בלי כותרת (רקדנית ספרדייה)" (1924) ו"ציור (רקדנית ספרדייה)" (1927) עומדות במרכז התערוכה וסביבן יצירות נוספות, אשר ינקו מדימויים רווחים ביצירת האמן וכוננו יחד אוצר סמלים חזותיים שנעשו מזוהים עם הרקדנית הספרדייה.
 
משיכתו של מירו לנושאי הרקדניות הספרדיות, לוחמי השוורים, האיכרים והכפרים הקטלוניים היתה חלק ממעורבותו העמוקה במורשת התרבותית של מולדתו קטלוניה. קטלוניה היא חבל אוטונומי בצפון-מזרח ספרד שבירתו ברצלונה וממשלו, שפתו, תרבותו ותולדותיו נבדלים מאלה של ספרד. בשנים 1930-1923 אסר הרודן הספרדי מיגל פרימו דה-ריוורה את השימוש בשפה הקטלונית והוציא אל מחוץ לחוק מוסדות קטלוניים לאומיים, בניסיון לכפות דגם תרבות אחד על ספרד כולה. מירו והאמנים ומבקרי האמנות בני חוגו מצאו את עצמם לכודים בין הפטיש לסדן: בין התרבות הקטלונית השמרנית שהם דחו ובין מחויבותם למיזם הכולל של הלאומיות הקטלונית. כאמן, שחילק את זמנו בין פריז לברצלונה, בחר מירו להתמקד ב"רקדנית הספרדייה" כביטוי ל"קול הקטלוני" וכסמל של ה"ספרדיות" בצרפת ועשה זאת בשפה בינלאומית ואוונגרדית. על פריז באותה תקופה נאמר שהיא היתה נגועה ב"שפעת ספרדית" ועל כן שימשה קרקע פורייה לצמיחתן של יצירות אלה.  

מירו, שהיה מקושר עם דמויות מרכזיות בחיי התרבות של ברצלונה, ביקר לעתים קרובות בבתי-הקפה ובמועדוני הלילה שהתפרסמו בריקודי הפלמנקו ושהמוני בני-אדם גדשו אותם בראשית המאה ה-20. עם השנים הוא פגש רקדנים, זמרים ונגנים רבים, ובהם קרוב לוודאי הרקדניות המפורסמות "לה ארגנטינה", "לה ארגנטיניטה" וכרמן אמאיה, ויצר קשרים הדוקים עם הכוראוגרף ותאורטיקן הריקוד ויסנטה אסקודרו. יצירות מוזיקליות מאת אנריקה גרנדוס ומנואל דה-פאיה, ששאבו את השראתם מן הפלמנקו האנדלוסי, העמיקו את התעניינותו בנושא. כמותם, חיפש גם הוא את השפה האישית שתמזג מסורות ספרדיות עם מודרניזם אוונגרדי. אפשר להבין את ריקוד הפלמנקו בכלל ואת דימויי הרקדנית הספרדייה שלו בפרט לאור דבריו של המשורר והמחזאי פדריקו גרסייה לורקה על ההשראה האמנותית, ה'דואנדֶה'. זו מתוארת כמצב של חירָגון (טראנס) או כמצב רגשי-הבעתי-אותנטי מוגבר שכולל את המודעות למוות, את הזיקה לאדמה ואת ההכרה במגבלות התבונה, ומשלב בדרך הוליסטית את הארצי עם המיסטי. 

אוצרת התערוכה עדינה קמיאן-קשדן. 
___________________________________________________________________________


הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2012-2011

 
אפרת נתן זוכה בפרס סנדברג לאמנות ישראלית,  אלכס ליבק זוכה  בפרס קבלין לצילום על מפעל חיים, דנה לוי זוכה בפרס קולינר לאמן ישראלי צעיר, אסף עברון זוכה בפרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום,  אליסה גויחמן זוכה בפרס סנדברג למחקר ו/או פיתוח, אלכסנדר ווז'יק זוכה בפרס  יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי.
 
פרסי מוזיאון ישראל, ירושלים לאמנות ולעיצוב לשנת 2012-2011 יוענקו בטקס חגיגי במוזיאון ביום שלישי, 19.2.2013 בשעה 7.30 בערב.  מדי שנתיים מעניק המוזיאון פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה וכעידוד לפעלם ולעשייתם האמנותית.
 הטקס הפתוח לציבור, ילווה בהרצאות קצרות מפי אפרת נתן זוכת פרס סנדברג לשנה זו ושניים מזוכי פרס שפילמן למצוינות בצילום המוענק אף הוא מטעם מוזיאון ישראל: האמנית מיכל היימן, הזוכה הראשונה בפרס שפילמן למצוינות בצילום לשנת 2010 וג'ון ג'ייקוב זוכה פרס שפילמן לשנת 2012. 

פרס סנדברג לאמנות ישראלית יוענק לאפרת נתן. 
דימויים הקשורים באתוס החלוץ, בראשית הציונות ובעקרונות השיתוף הקיבוצי מופיעים תדיר ביצירתה של נתן ונראים כבר בעבודותיה הראשונות משנות ה-70. לצד ההקשר המקומי אמנותה ספוגה בזיקות וקשרים אל תולדות האמנות ואל התרבות המערבית. נתן היא מהאמנים הראשונים בארץ ששילבו את גופם ביצירה, והיא נחשבת אמנית גוף פורצת דרך. אפרת נתן היתה אף הזוכה הראשונה בפרס קולינר לאמן ישראלי צעיר בשנת 1977 מטעם מוזיאון ישראל.
 
פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר יוענק לדנה לוי.
 דנה לוי היא צלמת ואמנית וידאו בעלת קול ייחודי בשדה האמנות הישראלית . היא מפנה את המבט אל הטבע ומביימת מפגשים מעוררי מחשבה ומרהיבים בין החי והצומח לבין האדם הפולש אל תחומם ומבקש להשליט בו סדר. בנימה ביקורתית  ופיוטית כאחד היא מרבה להעמיד במרכז את המרחב המוזיאלי ואת האופן שבו המוסדות העוסקים באיסוף, בשימור, בקטלוג ובהצגת חפצים אוצרים זיכרון, משמרים את עולם הטבע והתרבות ומקפיאים את הזמן.
 
פרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים יוענק לאלכס ליבק.
 צלם העיתונות אלכס ליבק משכיל לשרטט בעבודתו את דיוקן החברה בישראל ואת ההיסטוריה הישראלית. במבט אישי, חד-פעמי ונוקב הוא מתעד את חיי היום-יום בחוצות הערים, קולט התרחשויות שוליות לכאורה ויוצר, צילום אחר צילום, דיוקן לאומי מגוון, מסמך אנתרופולוגי של ישראל ושל בני האדם החיים בה.
 מעורבותו המתמדת בנעשה בתחומי הפוליטיקה, החברה והביטחון הביאה אותו למקומות ולמצבים גורליים, כמו למשל אירוע קו 300 ב-1984. צילומו המפורסם שם היה לציון-דרך בתולדות צילום העיתונות בארץ ולתמרור אזהרה.
 לאור הישגיו המקצועיים במשך כמה עשורים ותרומתו הייחודית לעולם העיתונות והחברה בישראל  זוכה אלכס ליבק בפרס על מפעל חיים.
 
פרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום מוענק לאסף עברון .
 יצירתו המרתקת של עברון, מאמני הצילום הצעירים והמבטיחים בארץ, מצטיינת במקוריות ובכושר המצאה. לעתים היא מתעדת את הסביבה מנקות מבט לא שגרתית ולעתים בונה עולם חדש, כך או כך היא עשויה מהתבוננות ישירה במציאות ומתרגומה לרמזים ולתהייה הגותית על הנראה, על הלא-נראה ועל מהות האור שביסוד הצילום. 

פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי מוענק לאלכסנדר ווז'יק. 
ווזיק יליד 1964 למד את טכניקות ההדפס כבר בנעוריו בברית המועצות. הוא יוצר תחריטי עץ קטנים וחיתוכי עץ עזי מבע ומיטיב לנצל את הניגוד החריף בין שחור ללבן הגלום בטכניקה. ווז'יק שולט בכל הסוגים של הדפסי השקע והבלט אבל חיתוך העץ הוא הקרוב ביותר לליבו. העצמה שביצירותיו והתעמקותו בטכניקות הדפס בכל שנות פעילותו האמנותית מזכות אותו בפרס יעקב פינס.
 
פרס סנדברג למחקר ו/או פיתוח  יוענק לאליסה גויחמן על הצעת המחקר "הטמעת דפוסי התנהגות של ניווט במרחב פיזי על-פני טופוגרפיה של שפה, או: כיצד יכול אדם להתמצא בשפה זרה?".
 גויחמן מציעה פיתוח של ממשק משתמש המיישם את עקרונות ההתמצאות במרחב גאוגרפי בלימוד שפה זרה. במקום שינון היא מציעה תהליך חווייתי, חושי ואינטואיטיבי הקושר את החיפוש בלקסיקון עם ההתמצאות בשטח. הצעתה סוללת דרך חדשה להבנת מבנה השפה הנלמדת באמצעות "ניווט" בין מילים בעלות קרבה 
___________________________________________________________________________
 

 

הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה

תערוכת ענק במוזיאון ישראל, ירושלים הראשונה בעולם המוקדשת לדמותו ומפעלות חייו של המלך הורדוס
הפתיחה 12 בפברואר 2013
 אוצרים : דודי מבורך וסילביה רוזנברג
 
תערוכה שלמה המוקדשת למלך הורדוס, מהדמויות רבות-הפנים, המרתקות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה היהודית תיפתח במוזיאון ישראל ב-12.2.13.
 
זו תהיה התערוכה הארכאולוגית הגדולה ביותר שהוצגה אי פעם בארץ. שטחה 900 מ"ר והיא מתפרשת על פני 6 אולמות. מוצגים בה בנוסף על קברו של הורדוס במשקל 15 טון גם אבנים מאתרי הבנייה של הורדוס בארץ ומשקלם נע בין חצי טון ל-3 טון כל אחת. 

במשך 3 שנים עבדו מעבדות מוזיאון ישראל והאוצרים מבורך ורוזנברג על הממצאים מהשטח, שחזרו אותם וריפאו אותם כדי להכשירם לתצוגה בתערוכה הגדולה.
 
בתערוכה ממצאים חדשים מארמונותיו של הורדוס, גדול הבנאים שידעה הארץ, בהרודיון, ביריחו ובאתרים אחרים; שחזורים גדולי-מידות מן הארמונות וגולת הכותרת: קברו של הורדוס מהרודיון, שחשף פרופ' אהוד נצר איש האוניברסיטה העברית בתום 40 שנות חיפוש. הממצאים, המוצגים לקהל בפעם הראשונה, מאירים באור חדש את ההשפעות הפוליטיות, האדריכליות והאסתטיות שהיו לשלטונו של הורדוס (משנת 37 עד 4 לפני הספירה). 

התערוכה מוקדשת לזכרו של פרופ' נצר, אשר נפל אל מותו בשנת 2010 באתר שבו גילה את התגלית המרעישה.   
___________________________________________________________________________



 פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה לשנת 2013

 


מוזיאון ישראל, ירושלים, ינואר 2013 - פרס יעקב משורר לנומיסמטיקה מוענק כל שלוש שנים לחוקר מוביל בתחום חקר המטבעות העתיקים. פרופ' משורר היה מחלוצי התחום של חקר המטבעות העתיקים של ארץ-ישראל וייסד את המחלקה לנומיסמטיקה במוזיאון ישראל בשנת 1970. הוא עמד בראשה ואף שימש כאוצר ראשי של המחלקה לארכאולוגיה של המוזיאון; בנוסף שימש מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.   

הפרס מוענק השנה לפרופ' אלה קושניר-שטיין. מאז סיום הדוקטורט שלה באוניברסיטת תל-אביב  בנושא "מחקרים בכתובות יווניות ורומיות על מטבעות ארץ-ישראל בתקופת הפרינקיפט" הפכה אלה לסמכות הבינלאומית החשובה ביותר בתחום זה.  היא פרשה לגמלאות מהוראה באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, אך ממשיכה בפרסום, עריכה, והנחיית סטודנטים.  
עבודתה של אלה בנושא הנומיסמטיקה של ארץ-ישראל מאופיינת בראייה רחבה ויוצאת דופן.  היא ניחנה בהבנה וידע יוצאים מן הכלל של החומר עליו היא עובדת: מטבעות, משקולות וטביעות חותם (שני האחרונים הם תחומים שנחקרו מעט מאד ופרופ' קושניר-שטיין חשפה לראשונה את הפוטנציאל העצום שלהם להבנת המעט הידוע לנו על ההיסטוריה המנהלית של ארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה). גם בחקר המקורות האפיגרפיים, ארכאולוגיים והספרותיים של התקופות הללו תרומתה משמעותית, ולכל הנושאים האלה היא ניגשת בעין חדה ובגישה מתוחכמת.  עבודתה היא ללא יוצא מן הכלל ברמה המחקרית הגבוהה ביותר, ובנושאים המוקדשים לכרונולוגיה של השושלת ההרודיאנית ומנייני ערי ארץ-ישראל בתקופה הרומית מחקריה הם בעלי משמעות ייחודית. אלה ידועה בכישרונה ויכולתה לפתור שאלות ובעיות קשות שהמחקר התמודד איתן ארוכות, כשהיא משלבת הגיון צרוף ודמיון.
 כישרונותיה האקדמיים של אלה מלווים בענווה ונועם הליכות ורצון עז לעזור לעמיתיה ולשתף את ידיעותיה ותובנותיה עמם.
 
טקס הענקת הפרס יערך ביום שלישי, 15.1.13 בשעה 6 בערב באודיטוריום על-שם שפרינגר, מוזיאון ישראל, ירושלים.
 לאחר הטקס תיערך הרצאה מפי כלת הפרס בנושא "משקלות ומטבעות ".
 
  בניית אתרים  בניית אתרים