אוספים
הודעות לעיתונות 2013  

הודעות לעיתונות 2013

share הדפסשלח לחבר
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
מוזיאון ישראל נוסד ב- 1965 והוא מוסד התרבות הגדול ביותר בישראל ומן המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. באוספיו האנציקלופדיים מגוון עצום של חפצים, מפריטים פרהיסטוריים ועד לעבודות אמנות עכשווית. המוזיאון מחזיק את האוסף המקיף ביותר בעולם של חפצים ארכאולוגיים מתקופת המקרא ומארץ הקודש, ובהם מגילות מדבר יהודה, וכן אוסף גדול וייחודי בעולם של חפצי קודש ותרבות יהודית. 
ב-45 שנותיו העמיד המוזיאון בעזרת תרומות וחוג של פטרונים בני כמה מדינות, אוסף מגוון ובו כחצי מיליון פריטים. 
להודעות לעיתונות ינואר - יוני 2013 >>>
למידע נוסף – מחלקת העיתונות, טל. 02-6708935

אלה קרי הילדה מלפלנד,  נואי הילדה מתאילנד, דירק הילד מהולנד וונוריקו סן הילדה מיפן -
גיבוריה של תערוכה חדשה בספריית האיור באגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים
24.12.2013


מפגשים עם אנשי רוח באגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל
הרב הראשי לישראל דוד לאו, דר' רוני שוויקה, דר' מרדכי יושקובסקי  ופרופ' יאיר זקוביץ', יציגו את תפישת עולמם בגלריות תרבות ואמנות יהודית
4 בדצמבר 2013

מוזיאון ישראל פותח  4 תערוכות ל- 4 חודשים המציגות נקודות מבט שונות על הגוף, החלל והזמן
4.12.2013 - 5.4.2014
7.11.2013

תערוכה חדשנית מהביאנלה לאדריכלות בוונציה מוצגת במוזיאון ישראל

מבט על יחסי ישראל-ארצות-הברית בתערוכה ייחודית. הפתיחה 3 בנובמבר 2013
16 באוקטובר 2013

מפירנצה לירושלים - 
לראשונה בישראל: יצירה של בוטיצ'לי 
3.9.2013

עבודותיו של אבדון מצטרפות בפעם הראשונה לאוסף התצלומים של המוזיאון

הידור נשים: תשמישי קדושה מאת מעצבות עכשוויות
תצוגה מיוחדת במוזיאון ישראל לקראת החגים
 הפתיחה 2 בספטמבר 2013

עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים
 השנה – עפיפונים ברוח התערוכה "צבע פראי" 
 יום ג', 20 באוגוסט 2013
 
מוזיאון ישראל מינה אוצר חדש לצילום
 
"השעון" חוזר לתקתק....
 "השעון", יצירת-המופת מאת האמן כריסטיאן מרקליי תוצג שוב לקהל במוזיאון ישראל החל ב-23.7.13 
 
הודעות לעיתונות ינואר - יוני 2013 >>>>
הודעות לעיתונות 2012    >>>>> 
הודעות לעיתונות 2011    >>>>>
הודעות לעיתונות 2010    >>>>>

_______________________________________________________________________________ 



אלה קרי הילדה מלפלנד,  נואי הילדה מתאילנד, דירק הילד מהולנד וונוריקו סן הילדה מיפן -
גיבוריה של תערוכה חדשה בספריית האיור באגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים
 
אלה קרי, נואי, דירק , סיאה ונוריקו סן, גיבורי ילדותם של ילדי שנות השישים בישראל, מופיעים בתערוכה החדשה  "איזה עולם קטן". התערוכה נפתחה ב-24 בדצמבר 2013 בספריית האיור של מוזיאון ישראל.
 
התערוכה מארחת ילדים מכל העולם בספרים, בתצלומים ובבובות עמים, ומככבת סדרת הספרים "ילדי העולם" שגיבוריה הם ילדים ממקומות רחוקים ואף נידחים. במקום איורים מלווים את הספרים הקלסיים תצלומיה של הצלמת אנה ריבקין-בריק אשר ליוו דורות של ילדים והוריהם. לצד הספרים מוצגות בובות מרחבי העולם מאוסף אגף הנוער והחינוך לאמנות.
 
אנה ריבקין-בריק צילמה את הילדים במסעותיה ברחבי העולם לאחר מלחמת העולם השנייה. תצלומי הילדים, ביתם וחייהם השתלבו בסיפוריה, שילוב שהיה סוד קסמה של הסדרה והוא מסביר מדוע נחרתה בזיכרון. הניסיון להפוך ארץ רחוקה מן העין לקרובה אל הלב ענה על הצורך לעודד אחווה סובלנות ואהבה בעולם באותה תקופה ולקרב את ילדי העולם זה לזה.
צילומי הילדים בספרי הסדרה מציבים את גיבוריה בגובה העיניים. יחד עם הבובות הם מייצגים את התרבות שממנה הם באו והופכים את הזר והרחוק למוכר ולקרוב. כך נבראו גיבורי תרבות מסוג חדש, שהיו לחברים ועוררו את התחושה שהעולם הגדול הוא מקום מוכר ואהוב.
 
רוב הספרים נכתבו בידי אסטריד לינדגרן, זוכת פרס נובל לספרות, ותורגמו בארץ בידי לאה גולדברג. הצילומים של אנה ריבקין-בריק שייכים לאוסף הצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית בשטוקהולם ומוצגים במוזיאון ישראל לראשונה.
 
אוצרת התערוכה: אורנה גרנות
24 דצמבר 2013 - ספטמבר 2014
 
 
_______________________________________________________________________________

מפגשים עם אנשי רוח באגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל
הרב הראשי לישראל דוד לאו, דר' רוני שוויקה, דר' מרדכי יושקובסקי  ופרופ' יאיר זקוביץ', יציגו את תפישת עולמם בגלריות תרבות ואמנות יהודית
4 בדצמבר 2013
 
הסדרה שנושאה "העולם היהודי שלי" תקיים מפגשים חד-פעמיים עם אנשים מוכרים מעולם הרוח המציגים את תפישת עולמם הייחודית בתערוכות האגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל.
הסדרה "העולם היהודי שלי" נערכת בימי שני בערב ומשתתפים בה: הרב הראשי לישראל דוד לאו; דר' רוני שוויקה, חוקר ספרות תלמודית ורבנית; דר' מרדכי יושקובסקי, מומחה לשפה, לספרות ולפולקלור יידיש, וחוקר המקרא פרופ' יאיר זקוביץ'.
סדרה זו היא אחת מרצף של סדרות עיוניות ייחודיות שמציע המוזיאון לקהל הרחב עם אמנים, אוצרים ואנשי רוח. כל אחת מהן תעסוק בנושאי אמנות ומוזיאון ובנושאים בין-תחומיים שונים.
בין הסדרות:
העולם היהודי שלי – אנשי רוח המציגים את תפישת עולמם בגלריות האגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון. מפגש ראשון  ב-23.12.13.
חמישה אמנים – על חמישה אמנים ידועים המוצגים במוזיאון עם מיטב האוצרים והמומחים.
מפגש ראשון  ב-20.1.14.
לא כל הנוצץ... – עולם של אקססוריז במוזיאון ישראל: על משמעותם של אביזרי הלבוש בתרבויות השונות.
מפגש ראשון   ב-3.3.14.
מחיר לסדרה שלמה 250-200 ₪ ( 180- 225 ₪ למנויים)
55- 65 ₪ למפגש בודד ( 50- 60 ₪ למנויים)

_______________________________________________________________________________
 
 
מוזיאון ישראל פותח  4 תערוכות ל- 4 חודשים המציגות נקודות מבט שונות על הגוף, החלל והזמן 
4/12/13 – 5/4/14 
 
 
מיקה רוטנברג: אמנות וידאו

במוזיאון ישראל, ירושלים ייפתחו ב-4 בדצמבר 2013 ארבע תערוכות חדשות לארבעה חודשים. התערוכות מציגות  נקודות מבט שונות  על המפגש שבין גוף האדם, החלל והזמן.  
"גדעון גכטמן, 2008-1942" היא רטרוספקטיווה ראשונה לאמן שהיה מחלוצי האמנות הקונספטואלית בישראל ובמשך 40 שנות יצירה השפיע רבות על האמנות הישראלית. התערוכה מציגה עבודות מרגשות, לעתים אף מטלטלות, העוסקות, בין היתר, בשאלה שהעסיקה אותו רבות:  עד כמה יכולה אמנות לשמר את זיכרון האמן לאחר מותו.
"מיקה רוטנברג: עבודות וידאו" היא תערוכת יחיד ראשונה בישראל של אמנית הווידאו והמיצב מיקה רוטנברג והיא מציגה מבחר עבודות וידאו שלה מהעשור האחרון. עבודותיה של רוטנברג משתמשות בגוף האדם בדרכים קיצוניות, פואטיות, משעשעות וביקורתיות. 
בתערוכה "הוצאו מהקשרם: אמנות איברי הגוף" כ-200 יצירות אמנות מהתקופה הפרה-היסטורית ועד ימינו  העוסקות באברי הגוף האנושי. תערוכה זו מתבוננת בדרך שבה תרבויות שונות ברחבי תבל מתייחסות לגוף ולאיבריו במהלך ההיסטוריה של המין האנושי.
"יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית" מציגה עבודות של 15 אמנים ישראליים העושים שימוש באבק המקומי, באובך, בחול ובעפר הבנייה הבלתי פוסקת, כחומר גלם ומתבוננים באמצעותו על חלוף הזמן, על תהליכי שחיקה ועל יצירה. האוצרת האורחת: תמר מנור-פרידמן היא זוכת פרס האוצר לשנת 2013 מטעם משרד התרבות והספורט.
 
 
גדעון גכטמן 2008-1942
אוצרת: איה מירון
 
חמש שנים לאחר מותו של האמן גדעון גכטמן, תיפתח במוזיאון ישראל תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה אשר תציג את 40 שנות יצירתו. בשנות ה-70 היה גכטמן מהחלוצים אשר הביאו לשינוי קיצוני בהגדרת הפעילות האמנותית בישראל ובעולם.
התערוכה סוקרת את עבודתו המרגשת, ולעתים מצמררת, של גכטמן בהקשר המקומי והאוניוורסלי, והיא כוללת כ-120 פריטים המשקפים את מגוון הטכניקות שגכטמן יצר בהן: פיסול, ציור, צילום, וידאו, הדפס, ומיצב סאונד.
בגיל 31 הושתל בלבו של גכטמן מסתם מלאכותי בשל מחלה שהתגלתה עוד בילדותו. היה זה אירוע מכונן אשר הוביל אותו לדיאלוג ארוך עם המוות האורב, דיאלוג שסופו בפטירתו בגיל 66. 'מאוזולאום' הוא  שם פרויקט ההנצחה האישי שלו, המארגן את מכלול עבודותיו שיישארו לאחר מותו וינציחו את זכרו.  בשנות ה-70 החל גכטמן להתייחס ליצירות האמנות שלו כאל מאוזוליאום פרטי, שנועד לשמר את עבודתו ואת זהותו העצמית לאחר מותו. 
"חשיפה" – תערוכתו משנת 1975, המוצגת בתערוכה במלואה – היא עבודה מהפכנית בתולדות האמנות הישראלית. היא נוצרה לאחר הניתוח שעבר שנתיים קודם לכן,  ובה הציג בין השאר תצלומי גוף גדולים של תהליך גילוח שיער גופו. גכטמן אף הציג סרט וידאו המתאר את התהליך וכן מסמכים אישיים הקשורים למצבו הרפואי (גיליון חולה), את המסתם שהושתל בגופו ותצלומים של בית החולים ושל האנשים שטיפלו בו. 

לאחר "חשיפה", פרסם גכטמן "מודעת אבל" הנושאת את שמו בעיתון הארץ ובג'רוזלם פוסט וכן על לוחות מודעות באזור מגוריו בראשון לציון. פעולה זו קיבלה ביטויים נוספים כשיצר הדפסים וציורים של מודעות אבל צבעוניות שכמו לעגו למוות והאירו אותו באור הומוריסטי. 
 

מודעת אבל (לבן), 1984, אוסף דוד טרטקובר, תל אביב
 
זמן קצר לפני מות בנו יותם בגיל 26, החל  גכטמן לעבוד על מיצב זיכרון, שכול ואבל: יותם, 1999. מחלתו ואשפוזו של הבן היו החומרים למיצב מורכב זה המשלב פוחלץ של טווס, רהיטי בית חולים, תצלומים מחדר האשפוז של יותם, וכן עבודת וידאו שגכטמן נראה בה כאיש מעבדה השוקל את אותיות שמו של בנו העשויות משיש, מפורר אותן ומאחסן אותן במבחנות זכוכית. המיצב "יותם" הוא גם מעין ארכיון המשלב עבודות עבר מוקטנות.
התערוכה מאפשרת מבט מעמיק אל מכלול יצירתו של אחד האמנים הבולטים והמיוחדים שפעלו בישראל. יצירתו המרגשת והמטלטלת של גכטמן נטועה בהקשרים ישראליים ואוניוורסליים, אישיים ורחבים,  והיא מעניקה לנו פרספקטיבות מרתקות לשאלות הקיומיות המעסיקות כל אדם.
 
אוצרת: איה מירון, אוצרת-משנה לאמנות ישראלית, המחלקה לאמנות ישראלית ע"ש דוד אורגלר
 
מיקה רוטנברג: אמנות וידאו
אוצר: אמיתי מנדלסון
 
מוזיאון ישראל מציג תערוכת יחיד ראשונה בישראל של אמנית הווידאו והמיצב מיקה רוטנברג. התערוכה כוללת מספר עבודות וידאו המתפרשות על פני עשור של פעילות. 
רוטנברג, ילידת בואנוס איירס, למדה אמנות בישראל ובניו-יורק, והיא מתגוררת ויוצרת בניו יורק משנת 1998. עבודותיה הוצגו במוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית בניו-יורק, במכון לאמנות עכשוויתKW  בברלין, במוזיאון לאמנות מודרנית מגזין 3 בשטוקהולם, במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בביאנאלה במוסקבה, במוזיאון הרצליה ועוד. 
 
בעבודות הווידאו שלה רוטנברג משתמשת בגוף האדם בדרכים קיצוניות, פואטיות, משעשעות וביקורתיות. עבודותיה המרכזיות מציגות פסי יצור שבהם הופכות שחקניות בעלות מאפיינים גופניים מיוחדים ויכולות יוצאות מגדר הרגיל, לחלק מתהליך ייצור אבסורדי.  בסופו של תהליך זה מופקים מגוון מוצרים מופרכים ומגוחכים ממרכיבים כגון זיעה, שיער ופודרה. 
רוטנברג מעלה שאלות הנוגעות לתפקידה של האישה בחברה, למתח בין האדם למכונה ולמקומה של עבודת-יד בעידן שהופך יותר ויותר לגלובלי, מסחרי וטכנולוגי. 
אוצר: אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית ע"ש דוד אורגלר

 מיקה רוטנברג,  Squeeze, 2010
 


"הוצאו מהקשרם – אמנות איברי הגוף"
אוצרת: טניה סירקוביץ
 
עיניים, ידיים, רגליים, טורסו – אברי גוף אלה ואחרים מופיעים משחר ההיסטוריה ביצירות אמנות. יצירות אלו ביטאו על פני ציר הזמן לא רק את תפיסות הגוף ואבריו בתקופה שבה הן נוצרו, אלא גם תפיסות של תרבות, דת, פולחן ואידאולוגיה. בעת המודרנית, על רקע זוועות המלחמה מחד גיסא ותפיסות אסתטיות חדשות מאידך גיסא, הפך העיסוק בנושא זה רלוונטי מתמיד. 
התערוכה מציגה כ-200 יצירות מכל רחבי העולם העוסקות בחלקים מהגוף האנושי כאובייקטים עצמאיים העומדים בפני עצמם במנותק מהגוף השלם.
"הוצאו מהקשרם" מעניקה מבט רענן על ההתייחסות אל אברי הגוף בתרבויות שונות מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו וממזרח ועד מערב. היא כוללת, בין היתר,  קמעות מצריים, מנחות אטרוסקיות, תשמישי קדושה יהודיים, יצירות אמנות מודרניות ועוד. 
אוצרת: טניה סירקוביץ, אוצרת ומנהלת המחלקה להדפסים ורישומים ע"ש מיכאל ברומברג
 
בין העבודות שיוצגו: 
עבודתו של מרסל דושאן "נא לגעת" משנת 1947. בעבודתו זו יצר דושאן שד של אישה  על כריכת  הקטלוג של תערוכת הסוריאליזם שהוצגה בפאריז. 
 עבודתו של הפסל הצרפתי, אוגוסט רודן, "איריס, שליחת האלים", משנת 1890המעתיקה את הגוף הנשי בתנועה גמישה ללא הראש והידיים. 
 
מנחה דמויית רגל, משנת 1836 
בנצרות המזרחית והמערבית כאחד נהגו להניח לאות זיכרון, כחלק מבקשה או לאות תודה מנחות "אקס ווטו" בכנסיות  ובאתרי עלייה לרגל. אימוץ המנהג הפגאני הנציח פעמים רבות גם צורות ביטוי אמנותיות שמקורן בימי קדם. המנחות ייצגו את האיבר שניצל מסכנה או ממחלה, או לחלופין את האיבר הממתין לריפוי, שבגינו המאמין מבקש את ההתערבות האלוהית. 
 
 
"יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית"
אוצרת אורחת: תמי מנור – פרידמן
 
ענן אבק מסתנן אל מחשבתם של אמנים ישראלים בני-זמננו ונוכח ביצירתם כחומר, כדימוי או כמשל. 15 האמנים המשתתפים בתערוכה "יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית", ובהם עילית אזולאי, גלעד אפרת, אירית חמו, דנה לוי, מיכה אולמן, גל וינשטיין, שרון יערי ויובל יאירי, נותנים את פרשנותם לטבעו החידתי והחמקמק של האבק. בין שהם מתייחסים לסביבתם האינטימית ובין שהם מתייחסים למרחב הנוף הישראלי – בסטודיו, בעיר או ברחבי המדבר – החומר הפולשני הזה משמש אותם לחקור סוגיות נצחיות, כגון הזמן ההולך ואוזל, יצירה והתכלות, נוכחות והיעדר. בתערוכה מוצגות כ-45 עבודות מהעשור האחרון, בטכניקות של ציור, צילום, ווידיאו ומיצב.
 
בין העבודות בתערוכה: 
גל וינשטיין, ענן אבק, 2009
בענן האבק, העשוי סיבי צמר פלדה, מבקש גל וינשטיין ללכוד מופע מתפרץ של כוח טבע המערבל חומר, גז וזמן. היצירה עוקבת אחר התאבכות האפר הגעשי ברצף דימויים כמו-מדעי המתפתח אל שיאו המאיים.

 
 

גל וינשטיין, ענן אבק, 2009
 
אירית חמו, מלון שולמית חיפה, 2012
מחווה של אירית חמו לעבודתו של הצייר מרדכי גומפל,  אשר יצר ציור קיר של ארקדיה מקומית בסגנון ילידי – ארכאי עבור מלון "שולמית" בחיפה. במחווה זו של חמו, היא מפנה אפוא מבט כפול אל מורשתה התרבותית: מעלה באוב לוחות חדורי פאתוס וחזון מתקופת אבות האמנות והופכת אותם לקלישאות מעלות אבק.
 
 
_______________________________________________________________________________

"נושאת מטוסים: רעיונות אמריקניים באדריכלות ישראלית"
הביתן הישראלי מהביאנלה לאדריכלות בוונציה עכשיו במוזיאון ישראל 



הפתיחה: 3 בנובמבר 2013


"ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם" - אמירה מפורסמת זו של אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה בתקופת נשיאותו של רייגן, שימשה השראה לשם התערוכה אשר ייצגה את ישראל בביאנלה לאדריכלות בוונציה ב-2012 ואשר תוצג לראשונה במוזיאון ישראל למשך חודשיים בלבד החל ב-3.11.13. בתערוכה יצירות של חמישה אמנים וצלמי אדריכלות מובילים מישראל ומן העולם - אסף עברון, פרננדו גרה, פלוריאן הולצר, נירה פרג ויאן טיכי -  הממחישות את ההשפעה האמריקאית על הבנייה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל החל בשנות ה-70 של המאה הקודמת.  העבודות משקפות את השינוי שחל בישראל ממדינת רווחה סוציאליסטית לכלכלת שוק משגשגת ומניצני התופעות שאותן אנו חווים כיום - בהן הפרטה, צריכת-יתר ויחסים עם התעשייה, וכל זאת בליוויית חומר ארכיוני. 
 
בכניסה לתערוכה ממוקמת "חנות" שעיצב טל ארז במיוחד לתערוכה ובה יוצעו  אותם פריטי קידום מכירות (מרצ'נדייז) בהתאמה אישית. כל פריט מתייחס לאירוע מכונן ביחסי ישראל-ארצות-הברית: בובות עם ראש מתנדנד בדמותם של משתתפי ועידת קמפ דיוויד: מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת; תיבות צדקה "נאו-ליברליות" עם דמותו של הדוד סם; גלויות "שלח הסכם"; כדור מעיכה בצורת אגרוף שחור ברוח תנועת הפנתרים השחורים משנות ה-70 ועוד.
 
הבחירה בתחילת שנות ה-70 כנקודת מוצא נובעת, לדברי האוצרים, מן העובדה ששנת 73 היתה נקודת-מפנה משמעותית לא רק מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית, אלא גם באינטרסים האסטרטגיים של ארצות-הברית במזרח-התיכון, במיוחד על רקע עלייתו של הקפיטליזם העולמי. כל אלה חוללו שינוי רדיקלי באדריכלות הישראלית. "נושאת מטוסים" מציגה את השינוי באמצעות 4 תופעות: 
"סימנים", שעוסקת בכוח החברתי והפוליטי שגופים פרטיים ואנשים ניסו לייצג דרך פרוייקטים בנויים כמו גורדי שחקים של אקירוב או עזריאלי; 
"שווקים", שבוחנת את רעיון השוק החופשי והמעבר המהיר מאיפוק סוציאליסטי לצריכת-יתר  (כמו בניית קניון איילון הראשון); 
"שותפים", שמראה כיצד המדינה מקדמת את מטרותיה הלאומיות תוך שימוש במנגנוני השוק הפרטי.
"איים", שעוקבת אחר התפצלותו של המרחב הישראלי לסביבות נפרדות בעלות ארכיטקטורות שונות כמו לגן התעשייה שבנה סטף ורטהיימר בתפן. 
צירוף ארבע התופעות מציג את הסתירה הפנימית הטבועה בישראל בין המנגנונים והעקרונות הסוציאליסטיים לשוק החופשי ולמה שמכונה "רעיונות אמריקניים".
 
 
אוצרי התערוכה מילנה גיצין-אדירם, דן הנדל וארז אלה נחשבים לכוחות הצעירים העולים בתחום האדריכלות והעיצוב. 
ארז אלה, אדריכל בוגר אוניברסיטת תל אביב, בעליו של משרד אדריכלים HQ בתל אביב וראש יחידת אדריכלות: בניה: סביבה בבצלאל.  בעבודתו כשותף עמית במשרד OMA בניו-יורק וכבעליו של משרד REX בניו יורק התמחה בעיצוב חללים מוזאליים ומבני תרבות, בהם ההצעות הזוכות למוזאון לוס אנג'לס לאמנות עכשווית, מוזאון וויטני בניו יורק ועוד. 
מילנה גיצין אדירם, אוצרת עצמאית ויועצת למוסדות אמנות ומוסדות עירוניים. עד לאחרונה שימשה מנהלת והאוצרת הראשית של מובי-מוזאוני בת ים. תכנית האב שבנתה עבור המוזאונים הובילה את ביסוסם כאחד ממוקדי האמנות המרכזיים והמשפיעים בארץ. ניהלה ואצרה את גלריית החדר בתל אביב והפכה אותה למסחרית ומרכזית. כמו כן מרצה בתחום האוצרות וניהול מוסדות תרבות במוסדות אקדמיים. 
דן הנדל, אדריכל ודוקטורנט בטכניון  הוא בעל מ.א.  מאוניברסיטת הארוורד , שם השלים את התזה שלו על העיר האמריקנית. הוא האוצר הצעיר לשנת 2011 של המרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול, אשר עבורו הוא מפתח את התערוכה  " ."First, the Forests
 
 
"נושאת מטוסים" תוצג לקהל מ-3 בנובמבר 2013 עד 4 בינואר 2014. 
אוצרים: מילנה גיצין-אדירם , דן הנדל וארז אלה.
 
______________________________________________________________________________

עבודותיו של אבדון מצטרפות בפעם הראשונה לאוסף התצלומים של המוזיאון

 
ירושלים, 8  בספטמבר 2013.  מוזיאון ישראל, ירושלים הודיע היום על קבלת תרומה חשובה הכוללת תצלומי דיוקנאות מאת ריצ'רד אבדון: בסך הכול 74 תצלומים מן השנים 1969 - 1976. התרומה חסרת התקדים התאפשרה הודות לשיתוף הפעולה של שלושה תורמים ביזמתו של לאונרד לאודר. משגילה לאודר כי יצירתו של אבדון אינה מיוצגת במוזיאון ישראל, הוא הזמין את קרן ריצ'רד אבדון ואת לארי גאגוזיאן (שהגלריה שבבעלותו מייצגת את הקרן) לחבור אליו ולהבטיח שיצירתו של הצלם תשתקף כראוי באוספיו המקיפים של המוזיאון. מתנה משותפת זו מרחיבה את אוסף התצלומים בן חמישים השנים של המוזיאון ומציבה אותו בין הבולטים בעולם, עם מעל 75 אלף פריטים. 
 
במתנה:
היצירה האיקונית "משפחתו של אלן גינסברג, פטרסון, ניו-ג'רזי, 3 במאי 1970" (הודפסה 1993). תצלום המכסה קיר שלם בגודל 6 X 2.5 מטרים. תרומת לאונרד א' לאודר באמצעות הקרן שלו, "הקרן לאמנות אמריקנית עכשווית". 
סדרה מלאה של תצלומי-הקיר הקטנים יותר של האמן, שצולמו בין 1969 ל-1971, תרומתם המשותפת של מר גאגוזיאן וקרן אבדון. בכל תצלום מוצגת קבוצה של אישים אמריקניים בולטים בני התקופה: "אנדי וורהול וחברי הפקטורי, ניו-יורק, 30 באוקטובר, 1969" (הודפס 1975), "השבעה משיקגו, שיקגו, אילינוי, 5 בנובמבר, 1969" (הודפס 1969), "The Mission Council, סייגון, דרום וייטנאם, 28 באפריל 1971" (הודפס 1975), ו"משפחתו של אלן גינסברג, פטרסון, ניו-גרזי, 3 במאי 1970" (הודפס 1999). 
"המשפחה" (הודפס 1976), מקבץ של 69 הדפסים שפורסמו לראשונה במגזין רולינג סטון, תרומתם של מר לאודר ומר גאגוזיאן. בכל תצלום בגודל 20 X 25 ס"מ נראית דמות מהעילית הפוליטית, הפיננסית או האינטלקטואלית של אמריקה בתקופה ההיא. 
 
ג'יימס מרטין, מנכ"ל קרן ריצ'רד אבדון: "אנו שמחים מאוד שליבת האוסף תצטרף לאוספי התצלומים של מוזיאון ישראל ומאמינים שריצ'רד אבדון, שהיה גאה בזהותו היהודית, היה נהנה לראות את יצירותיו מוצגות בירושלים". 
 
ג'יימס ס' סניידר,  מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר: "מוזיאון ישראל אסיר תודה ללאונרד לאודר, לקרן ריצ'רד אבדון וללארי גאגוזיאן על תרומה נפלאה זו ועל תמיכתם המופתית. הם הבינו עד כמה חשוב היה לנו שעבודותיו של אבדון יהיו מיוצגות באוסף שלנו, והודות לנדיבותם ולחזון שלהם זכינו במגוון מייצג ומגובש מעבודותיו של אחד הצלמים המשפיעים ביותר במאה ה-20."  
 
אבדון החל את הקריירה שלו באמצע שנות ה-40, אז היה צלם אופנה שובר-מוסכמות ששילב אלמנטים נרטיביים בצילומי האופנה המסורתיים. בשנת 1969 הוא אימץ את סגנון צילום הדיוקנאות שנעשה עם הזמן מזוהה עמו ביותר – המצולמים הועמדו לבד או בקבוצה על רקע לבן וחלק, כך שקווי האישיות של כל אחד ואחד מהם הצליחו לבלוט בתצלום. העבודות שנתרמו למוזיאון ישראל לוכדות את רגע המעבר בקריירה של אבדון ומדגימות את התפקיד המרכזי שמילא כאמן שתיעד תקופה של רעיונות סותרים, מדיניות קיצונית ונורמות חברתיות משתנות. 
 
"משפחתו של אלן גינסברג, פטרסון, ניו-ג'רזי, 3 במאי 1970", הוא חלק מסדרת תצלומים חסרי תקדים בגודלם, (הוא משתרע לאורך 6 מ') שהחל אבדון ליצור בשנת 1969. תצלומי-הקיר הללו, שהעבודה עליהם נמשכה שנה וחצי, נחשבים מהפכניים הודות למספר הלוחות הרב שמרכיב אותם ולמצולמים המסקרנים והפרובוקטיביים. אבדון צילם את תמונתו של המשורר המייצג את תרבות-הנגד ואת בני משפחתו המורחבת במסיבה לכבוד פרסום ספר חדש פרי עטו של אביו של גינסברג, לואיס. 
 
ארבעת תצלומי-הקיר הקטנים מאותה סדרה, מתנת קרן ריצ'רד אבדון, כוללים את: "אנדי וורהול וחברי הפקטורי, ניו-יורק, 30 באוקטובר, 1969", שלוכד רגע מהותי בדמותו הציבורית של וורהול, לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו בידי ואלרי סולאנס, עזיבת הסילבר פקטורי, וההצלחה המסחרית הגוברת והולכת של עבודתו; "השבעה משיקאגו, שיקגו, אילינוי, 5 בנובמבר, 1969", המציג את הפעילים הפוליטיים הקיצוניים אשר הואשמו בחציית גבולות המדינה במטרה להמריד להפרת סדר במהלך הוועידה הדמוקרטית הארצית בשיקגו;  "The Mission Council, סייגון, דרום וייטנאם, 28 באפריל 1971", דיוקן קבוצתי של המנהיגים הצבאיים אשר הגו את מעורבותה של ארצות-הברית במלחמת וייטנאם; ו"משפחתו של אלן גינסברג, פטרסון, ניו-גרזי, 3 במאי 1970", תדפיס בגודל 76 ס"מ של הדיוקן המוצג בתצלום הקיר הגדול. 
 
"המשפחה" היא תיעוד רב-עוצמה של הממסד האמריקני שאבדון לכד בשלהי פרשת ווטרגייט, במהלך מסעות הבחירות לנשיאות של קרטר ופורד ב-1976, ופרסם באותה שנה בכתב העת רולינג סטון. בסדרה 69 דיוקנאות של חברי העילית האמריקנית ובכללם פוליטיקאים, ראשי איגודים מקצועיים, בנקאים, מנכ"לים, מו"לים ועיתונאים, המשקפים, למרות דעותיהם הפוליטיות הנבדלות, את ההומוגניות של בעלי הכוח החברתי באמריקה באותה תקופה. 
 
"הקרן לאמנות אמריקנית עכשווית מאמינה כי חשוב לחלוק את יצירתם של אמנים אמריקניים עד כמה שאפשר", אמר לאונרד לאודר, נשיא הקרן. "בידי מוזיאון ישראל כבר יש ייצוג נרחב של יצירות פרי עבודתם של צלמים אמריקניים בני המאה ה-20 ואילו אבדון בולט בהיעדרו. היה לי חשוב שאחד מאמני הצילום המשפיעים ביותר של מדינתנו יזכה לייצוג באוסף נכבד זה".
 
"עבודתו של ריצ'רד אבדון היתה מושא תשוקה אישית שלי מאז שראיתי לראשונה את תצלומי-הקיר הגדולים שלו והצגתי את עבודותיו בגלריה שלי שבלוס-אנג'לס באמצע שנות ה-70", אמר לארי גאגוזיאן, בעליה של גלריה גאגוזיאן. "אבדון השפיע עמוקות על דיוקנאות המאה ה-20 והשפעתו ניכרת עד היום. אני מאושר להיות שותף בהבאת חלק נכבד מעבודותיו לאוספים של מוזיאון מהידועים בעולם".
 
ריצ'רד אבדון וקרן ריצ'רד אבדון
 
ריצ'רד אבדון (2004-1923) נחשב אחד מאמני הצילום המשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא החל את דרכו המקצועית ב-1942 במחלקת הצילום של צי הסוחר האמריקני ולאחר מכן למד באוניברסיטת ניו-סקול בניו-יורק. בשנת 1945 החל לעבוד כצלם אופנה עבור מגזין האופנה הארפר'ס באזר ובהמשך הצטרף לצוות מגזין ווג, שם המשיך לעבוד עד 1988. ב-1992 נבחר לצלם הראשי של הניו-יורקר. הוא זכה בפרס Master of Photography מטעם המרכז הבין-לאומי לצילום, ויצירותיו נכללות באוספי המוזיאון לאמנות מודרנית, במכון הסמית'סוניאן ובמוזיאון המטרופוליטן, כמו גם במוזיאונים ובמוסדות נוספים רבים מספור ברחבי העולם. הוא היה הצלם היחיד שהציג שתי תערוכות גדולות במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ותערוכת רטרוספקטיבה של יצירותיו שארגן המוזיאון לאמנות של לואיזיאנה בדנמרק הוצגה גם במילנו, בפריז, בברלין, באמסטרדם ובסן-פרנסיסקו. את קרן ריצ'רד אבדון הקים הצלם בימי חייו; בסיסה בניו-יורק, והיא מחזיקה בכל התצלומים שלו וכן בתשלילים, בפרסומים, במסמכים ובחומרי ארכיון. 
 
המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין במוזיאון ישראל
 
מאז פתיחתו בשנת 1965 הקדיש מוזיאון ישראל תשומת לב רבה לתערוכות הצילום. האוסף האנציקלופדי המקיף שבידיו מבטיח את מקומו בין המוסדות הבינלאומיים המובילים בתחום. באמצעות רכישות והודות לתרומות תומכים חשובים כגון ארנולד ניומן, ארטורו שוורץ ונואל והרייט לוין, גדל אוסף המחלקה לצילום וכעת הוא מקיף יותר מ-75 אלף עבודות מראשית ימי הצילום ועד ימינו. במהלך השנים התמקדה המחלקה בתחומי התמחות אחדים, ובהם: צילום חלוצי מן המאה ה-19, צילום מתנועת הדאדא והסוראליזם, וכן בייצוג מעמיק של אמנים בעלי חשיבות היסטורית כגון מנואל אלוורס בראבו, אנדרה קרטס ומאן ריי. המחלקה מעודדת צילום ישראלי בן-זמננו באמצעות תכנית פעילה לרכישת יצירות וכן ארגון תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד המוקדשות לעבודותיהם של צלמים ישראליים. המחלקה גם מעניקה 3 פרסי צילום: פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר, פרס קבלין למפעל חיים בתחום הצילום ופרס שפילמן הבין-לאומי למצוינות בצילום.
_______________________________________________________________________________

מפירנצה לירושלים 

לראשונה בישראל: יצירה של בוטיצ'לי . הפתיחה ב-17 בספטמבר, 2013


מוזיאון ישראל, ירושלים 3.9.2013. "הבשורה" של בוטיצ'לי – ציור קיר נדיר ביופיו ועצום במידותיו - מגיע למוזיאון ישראל בירושלים  הישר מגלריה אופיצי, פירנצה.
 
יצירת המופת אותה צייר בוטיצ'לי, מגדולי אמני הרנסנס, בשנת 1481, מתארחת במוזיאון ישראל כחלק משיתוף הפעולה עם קרן איטליה-ישראל לתרבות ולאמנויות ולרגל שנת ה-65 למדינה. שר התרבות האיטלקי מאסימו בריי ומנהלת רשות המוזיאונים הלאומיים בפירנצה פרופ' כריסטינה אצ'דיני יגיעו לטקס הפתיחה ב-17 ספטמבר 2013 בהשתתפות שרת התרבות והספורט לימור לבנת. היצירה תוצג לקהל במשך 4 חודשים עד 10.1.2014.
 
ציור הקיר, שרוחבו 553 ס"מ וגובהו 243 ס"מ, מתאר את הרגע שבו המלאך גבריאל מבשר לבתולה מריה שהיא נושאת ברחמה את בן האלוהים. סנדרו בוטיצ'לי בן המאה ה-15 מהחשובים באמני הרנסנס באיטליה, צייר אותו מעל הכניסה לבית-חולים בפירנצה, שלימים שינה את ייעודו מספר פעמים והפך תחילה למנזר לנזירות ואחר-כך למוסד לשיקום נערים עבריינים. 
בשנת 1920 הועבר ציור הקיר שניזוק במהלך השנים ממיקומו המקורי אל האופיצי ושם עבר תהליכי שיקום שהשיבו לו את יופיו המקורי. כיום הוא נחשב לאחת היצירות הבולטות של מוזיאון חשוב זה, המאכלס את מיטב הציור והפיסול מתקופת הרנסנס האיטלקי.
 
במוזיאון ישראל מצפים בהתרגשות גדולה להגעת היצירה החשובה. זוהי הפעם הראשונה שבה מוצגת בישראל יצירה של בוטיצ'לי, ועל מנת להעניק לציור גדול המימדים הזה מקום של כבוד, הוחלט להקדיש לו גלריה שלמה שבה הוא יוצג באופן בלעדי.
 
"הזכות שהוענקה למוזיאון להציג את יצירת-המופת של אמן הרנסנס האיטלקי בוטיצ'לי, בהשאלה מעמיתינו בגלריה אופיצי בפירנצה, היא לנו כבוד גדול" אומר ג'יימס סניידר מנכ"ל מוזיאון ישראל, ירושלים. "אנו אסירי תודה גם על ההזדמנות לעבוד בשיתוף פעולה עם קרן איטליה-ישראל לתרבות ולאמנויות ועם גלריה אופיצי, שיתוף המדגיש בדרך חגיגית כל-כך את חשיבותם של קשרי תרבות בינלאומיים".
 
בוטיצ'לי נולד ב-1445 (ככל הנראה) בפירנצה ומשנת 1470 החל לעבוד כצייר עצמאי ולחתום על יצירותיו. בשנת 1478 צייר את יצירת-המופת "אביב" ("פּרימָווֶרה") עבור בית מדיצ'י. באביב שנת 1481 צייר את "הבשורה", המתארחת במוזיאון ישראל, על קיר בית-החולים סן מרטינו דלה סקאלה. מאוחר יותר באותה שנה עבר בוטיצ'לי לרומא וצייר שלושה ציורי-קיר על קירות הקפלה הסיסטינית. בשנת 1482 חזר לפירנצה ובשנת 1484 צייר את "הולדת ונוס" עבור בית מדיצ'י. בשנים 1490-1500היה לחסידו של המטיף הדומיניקני הקנאי סבונרולה, ופנה ליצור בסגנון המיסטיציסטי השונה מזה שאפיין אותו עד לאותה העת. בשנת 1510 מת חסר כל בפירנצה.
 
מסורת תיאור הבשורה למריה קדומה מאוד, והנושא המקפל בתוכו את סוגיית טבעו האלוהי והאנושי של ישו רווח ביותר באיקונוגרפיה הנוצרית. בתיאורי "הבשורה" האיטלקיים נראית מריה לעתים קרובות בחצר ביתה או במרפסת עמודים, עסוקה ברקמה או בקריאה. בוטצ'לי יצר קשר פנים-חוץ מרתק, כשצייר את גבריאל הנכנס אל אכסדרת הבית מרחף אל עבר העלמה הכורעת ברך, בידו שושן צחור סמל לבתוליה, וקרני זהב אופקיות מלוות אותו ומרמזות על נוכחותו הנעלמת של האל. גם מראה הגן המוקף חומה מבוצרת שכיח בציורים האיטלקיים מאותה עת. הפרספקטיבה שבה כל קווי הרצפה נפגשים בפניו הנאות של המלאך נועדה להדגיש את חשיבותו של השליח השמימי ואת המסר החשוב שהוא עתיד למסור.  
 
הצגת היצירה בארץ מתאפשרת הודות לשיתוף הפעולה עם קרן איטליה-ישראל לתרבות ולאמנויות שנועדה לחזק את הקשרים בין שתי המדינות  ובתמיכתם של שגרירות איטליה בישראל, המכון לתרבות איטליה, תל-אביב, בנק אינטזה באן פואלו ואליאנס ביטוח. אירוע הפתיחה יתקיים ב-17בספטמבר בשעה 18.00 בהשתתפות שרת התרבות והספורט, לימור לבנת ושר התרבות האיטלקי, מאסימו בריי.
 
 
אוצרת התערוכה שלומית שטיינברג. היצירה תוצג בארץ עד 10.1.2014
 
_________________________________________________________________________


הידור נשים: תשמישי קדושה מאת מעצבות עכשוויות


תצוגה מיוחדת במוזיאון ישראל לקראת החגים
הפתיחה 2.9.13

תשמישי קדושה מרהיבים ביופיים אותם עיצבו מעצבות ישראליות עכשוויות יוצגו במוזיאון ישראל לקראת החגים החל מתאריך 2.9.13.

היצירות, מאת שלוש מעצבות עכשווית ישראליות: שרי סרולוביץ', איריס טוטנאור וגליה רוזנפלד. לתצוגה זו, שתפתח לפני חגי תשרי, נבחרו תשמישי קדושה המעטרים את ספר התורה: מעיל ואבנט לתורה, רימונים, טסים וידיים לתורה.

שרי סרולוביץ' ואיריס טוטנאור הן צורפות, היוצרות בעיקר בכסף בסגנון מודרניסטי. בד בבד עם פונקציונליות מודרניסטית, כל אחת מהן מתייחסת למסורת היהודית, למנהגים ולהלכה ופיתחה דגמים המתאימים ביותר להשקפתה על האמנות היהודית: דגם של פסים אצל שרי סרולוביץ', המסמל את הטלית, רצועות התפילין ושורות הכתב, ומעגלים אצל איריס טוטנאור, בהשפעת הספירות בקבלה.

גליה רוזנפלד, מעצבת אופנה ומרצה ב"בצלאל", יוצרת עבודות ממודולים הנחתכים מבד ושלובים זה בזה ללא תפירה. היא מתייחסת בעבודותיה למיחזור - טרנד עכשווי בעיצוב – אך גם למשמעות היהודית שניתנה לאותה פעולה במסורת היהודית: העלאה בקודש. כך היא יוצרת, למשל, מעיל לתורה מבד שנחתך מווילונות שרכשה באיקאה.

אוצרת התצוגה שרון וייזר.

_______________________________________________________________________________
 

עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים

 השנה – עפיפונים ברוח התערוכה "צבע פראי" 
 יום ג', 20 באוגוסט 2013
 
הפנינג ססגוני של הפרחת עפיפונים, סדנאות לבניית עפיפונים ותצוגה של עפיפונים מיוחדים
 
העפיפוניאדה השנתית ה-28 של מוזיאון ישראל, ירושלים תתקיים השנה  ביום ג', 20 באוגוסט 2013 
בשעות 21.00-10.00.
 
השנה תעמוד העפיפוניאדה בסימן התערוכה "צבע פראי – מאטיס, קנדינסקי ומהפכנים אחרים מאוסף מרצבכר" שנפתחה לא מכבר. עפיפונים ועליהם ציורים ססגוניים עזי צבע ועפיפונים בצורות של פרחים צבעוניים יופרחו באוויר. במשך היום יכינו הילדים עפיפונים בסדנאות מיוחדות, ולאחר מכן יצעדו עם עפיפוניהם אל רחבת ההפרחה. 
 
הפרחת עפיפונים תחל בשעה 16:00.
 
בשעה 19.00 תופיע להקת מארש דונדורמה. 
 
העפיפוניאדה הפכה למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים מרחבי הארץ, חלקם מביאים את עפיפוניהם אתם וחלקם בונים אותם בסדנאות מיוחדות אשר המוזיאון מציע באותו יום.  שיאו של האירוע בהפרחת העפיפונים - חלקם גדולי ממדים -  בגן הפסלים בשעות אחר הצהריים. שמי המוזיאון הופכים אז למרבד ססגוני של צורות וצבעים, והעפיפונים נראים למרחוק. המוזיאון כולו אפוף באווירת חג ורבים באים להשתתף בחגיגה.
 
בשעות 10.30 - 19.00 יתקיימו סדנאות לבניית עפיפונים (בתשלום)
 
בשעות 16.00 - 19.00 הפרחת עפיפונים והובלת בובות ענק בתהלוכה מוסיקלית. 
 
הכניסה לאירוע לילדים - חינם, למבוגרים - ללא תשלום נוסף וכלולה בדמי הכניסה למוזיאון. הסדנאות בתשלום. 
______________________________________________________________________________


מוזיאון ישראל מינה אוצר חדש לצילום
 
מוזיאון ישראל מודיע היום (23.7.13) על מינויו של דר' נעם גל לאוצר לצילום ע"ש הוראס וגרייס גולדסמית'. גל יכנס לתפקיד בעקבות ניסן פרז, שפרש מתפקידו ב-30 ביוני 2013, לאחר שלושים ושמונה שנים בשורות המוזיאון כאוצר בכיר ומייסד המחלקה. גל יחל את עבודתו במוזיאון ב-1 בספטמבר, 2013.
 
כאוצר וכחוקר מחקריו של גל מתמקדים בפרשנות של תרבות חזותית מודרנית, ובמיוחד צילום, וזאת במסגרת התאורטית של ביקורת התרבות. גל מלמד תרבות חזותית ותאוריה של הצילום במחלקה לאמנויות של אוניברסיטת בן גוריון, במחלקה להיסטוריה ותאוריה בבצלאל, וכן הוא מרצה על תורת הספרות וביקורת תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים. גל עומד בראש קבוצת המחקר פוטולכסיק של מכון מינרבה באוניברסיטת תל אביב, המתמקדת בסוגיות של צפייה בשדה הצילום. באחרונה יזם פרוייקט בחסות מכון שפילמן לחקר הצילום, שמטרתו שילוב צילום בתכנית להוראת שפה בבתי ספר יסודיים בארץ.
 
את עבודת הדוקטור שלו כתב גל במחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת ייל בארה"ב, והיא עוסקת בייצוגים שונים של יחסי אדם-חיה בספרות ובצילום של מלחמת העולם השנייה. בעודו בייל, אצר גל  סדרת תערוכות צילום שכותרתן Images of Displacement בגלריית מרכז סליפקה של האוניברסיטה. כמו כן יזם גל וארגן את הכנס הבינלאומי וסדנת האמנים Capture 2012: Photography, Nature, Human Rights. את התואר השני סיים גל בהצטיינות יתרה בתכנית ללימודי תרבות של האוניברסיטה העברית בירושלים, ואת התואר הראשון במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. 
 
"גל מביא עמו ידע בינתחומי וזווית בינלאומית שהם חיוניים לחזון שלנו כמוסד" אמר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "הפעולה של גל כאוצר ונקודת המבט שלו על צילום מתבססים על היכרות עם התרבות החזותית והאסתטית של העת המודנית, וכן על תשוקה אמיתית לחינוך לאמנות - והשילוב הזה ייחד אותו בחיפוש הבינלאומי שערכנו אחר אוצר חדש לצילום. אנו נרגשים ושמחים לקבלו כחלק מהצוות הבכיר של המוזיאון."
 
"מוזיאון ישראל ידוע בכל העולם כחלוץ בחקר הצילום, בשימור יצירותיהם של צלמים מן העבר הרחוק והקרוב והצגתן בתערוכות ייחודיות, ובטיפוח אוסף נדיר ורחב יריעה של צילום", אמר גל. "ההזדמנות להמשיך במסורת מצוינת זו במוזיאון היא לי כבוד גדול. אני חש אחריות להרחיב את האופנים שבהם אנו תופסים את השפעותיו של הצילום על יחסנו לעצמנו ולשכנינו, על ההיסטוריה שלנו ועל הסביבות שבהן אנו חיים."    
 
המחלקה לצילום במוזיאון ישראל הפכה למשאב מרכזי ללימוד ומחקר בישראל. האוסף כולל למעלה מ- 55,000 פריטים וביניהם יצירות נדירות וחשובות - חלקן אבני דרך בתולדות הצילום - וממקם את מוזיאון ישראל בין המוסדות הבינלאומיים המובילים בתחום. בין האוספים: אוסף מנדל ג'והן דינס, הצלם הראשון שצילם את ירושלים במחצית המאה ה-19, יעקב בן-דב, צלם מראשית המאה ה-20, יעקב רוזנר ושמואל יוסף שווייג, אלפרד ברנהיים, מחשובי הצלמים שהתמחה בארכיטקטורה ודיוקנאות בישראל, ונחום טים גידל, צלם עיתונות בעל מוניטין בינלאומיים.
____________________________________________________________________________


 "השעון" חוזר לתקתק....
 "השעון", יצירת-המופת מאת האמן כריסטיאן מרקליי תוצג שוב לקהל במוזיאון ישראל החל ב-23.7.13 
 הקרנה מיוחדת במשך 24 שעות ברציפות מיום ד', 28.8.13 בשעה 17.00 ועד יום ה, 29.8.13 בשעה 17.00 - הכניסה חינם
 
ירושלים, 17 ביולי 2013 – מוזיאון ישראל יקרין שוב את עבודת הוידאו הווירטואוזית מאת כריסטיאן מרקליי "השעון". העבודה אשר נרכשה לאחרונה לאוסף המוזיאון עוסקת בזמן ומורכבת מאלפי קטעי סרטים המציגים שעונים ושעוני-יד או בני אדם המכריזים על שעה כלשהי ביום. מרקליי הוציא כל אחד מהם מן ההקשר המקורי שלו וחיברם יחד ליצירה המתפרסת על פני 24 שעות. השעון מסונכרן עם השעון המקומי בכל מקום שהוא מוצג בו.
 
בעתיד הקרוב תוקרן היצירה לכל אורכה במשך 24 שעות רצופות בתאריכים: החל ביום ד', 28.8.13  בשעה 17.00 ועד למחרת ביום ה' בשעה 17.00. וכן החל ביום ג', 24.9.13 בשעה 14.00 ועד יום ד', 25.9.13 בשעה 14.00. הכניסה חינם לכל.
 
"השעון" הוצג בפעם הראשונה בלונדון באוקטובר 2010, ומאז הועלה בניו-יורק, בלוס-אנג'לס, בוונציה ובמוסקבה. להקרנות שנמשכו על-פני יממה השתרכו תורים ארוכים והקהל נשבה בקסם העבודה – רבים מהצופים רותקו אליה לשעות ארוכות רצופות. מרקליי זכה ב"אריה הזהב", הפרס הנחשק בביאנלה בוונציה 2011, שם הוצג "השעון" בתערוכה המרכזית. העבודה הוצגה במוזיאון ישראל בפעם הראשונה ב- 2011. בשנת 2012 נרכשה העבודה על ידי מוזיאון ישראל, מוזיאון פומפידו בפריז וגלריית "טייט" בלונדון והיא מוקרנת לסירוגין בשלושת המוזיאונים.
 
"השעון" של מרקליי מחבר את הזמן האמתי עם הזמן הקולנועי ומציג כל רגע חולף כמקור לאפשרויות של נרטיב מותח, טרגי ורומנטי לסירוגין. על-ידי התאמת זמן הסרט לזמן המקומי "השעון" ממיר את התחושה הרגילה של "זמן קולנועי" בתחושת מתח של זמן אמתי באולם התערוכה.
 
טכניקת ההדבק (קולאז') משמשת את מרקליי מאז סוף שנות ה-70, אז היה תקליטן-יוצר-מוזיקה חלוצי וערבל קולות והקלטות. לימים היה ליוצר רב-תחומי העוסק בפיסול, בצילום, בהדבק ובמיצג. בעבודות הווידאו שלו הוא מצרף לעתים קרובות קטעי סרטים ויוצר הדבקים קוליים וחזותיים. באוסף המוזיאון יש יצירה נוספת של מרקליי, "וירטואוז" (2000), שנרכשה ב-2003.
 
 
  בניית אתרים  בניית אתרים